פעם הייתי טובה עם מילים
לשבת שעות מול מחברת ריקה
ולמלא אותה ברגשות
מחשבות, לכתוב שירים.
פעם החיים היו פשוטים,
הרגשות היו מופשטים,
כעס, אהבה, שנאה וצחוק
הם היו רגשות נפרדים.
היום אני בוכה וצוחקת,
שונאת את מי שאני אוהבת,
היום אני לא מצליחה לעשות לעצמי סדר.
כמו הר געש, הכל נשבר אצלי בבטן.
אני יודעת דברים שאני לא מוכנה לקבל,
הדברים שאני מדחיקה,
אני לא יודעת כמה עוד אני אוכל להדחיק.
הזמן מתקתק, והשעון חול הגרגיר האחרון נופל.
פעם הייתי לבד, ואז הייתי עם חברים.
היום אני עם חברים ואז אני לבד.
פעם ידעתי לשלוט בחיים,
היום החיים שולטים בי.
פעם העתיד היה נראה לי כל כך ברור,
היום ההווה נראה לי כל כך מטושטש,
המחר כל כך רחוק,
השאיפות, החלומות, כבר לא ברור
מי הכותב ומי הבמאי,
ובאיזה תפקיד ראשי או משני אני מגלמת.
היום אני כמו הגלים,
מתקרבת, מתרחקת,
נוגעת לא נוגעת.
היום זו אני,
מחר עדיף שתשאל.
