אם תשאלו אותי מה קורה אני אענה שבסדר, סתם מנימוס, זה מה שעונים לא? חשוב להיות על אותו התדר.
ותאמת שאני באמת בסדר, לפחות ככה אני חושבת כי אין לי באמת סיבה אמיתי להיות עכשיו ממוטטת.
יש לי עבודה, חברים, בן זוג וחיים טובים, אז למה כל מה שאני חושבת עליו זה רק הקשיים?
אני מנסה לעמוד ולשדר חיוביות אבל כל יום זה פשוט מרגיש יותר ויותר טעות,
כי אני לא מרגישה אני, אני לא מכירה את עצמי יותר וכל יום זה רק גורם לי לרצות עוד יותר לוותר.
ואין לי באמת סיבה, אני פשוט עצבנית וממורמרת ועצובה,
אולי אני אמורה לקבל מחזור? ואז אחריו אני אולי אצא מהדבר הזה שפשוט מרגיש כמו בור.
פשוט הכל מרגיש כמו דילמה או בעיה ואני לא יודעת למה כלום לא קשורה ואיך אני אמורה להתמודד ולהיות סתם נערה אם ההרגשה שקיימת בי כל הזמן כל כך מוזרה?
ואני רוצה לשתף ולהוציא מה שיש לי על הלב, הריי אני לא רוצה שיהיה לי כזה כואב,
אבל מה אני אגיד ולמי,? הריי אין לי באמת סיבה אני פשוט כבר לא כך כך מרגישה אני
