השמש ממשיכה במסלול הנצחי שלה ושוקעת קצת יותר מוקדם, דני חיזק כמה גלגלים של עגלת כביסה, אביהוא סידר את הכיסאות בחדר האוכל. על הכניסה של חדר האוכל צבאו עשרות ילדים בגיל חטיבת הביניים, בעוד פחות מרבע שעה ייהפך חדר האוכל לאנדרלמוסיה של ילדים רועשים, ומורים שמתכנסים אל הפינה השקטה שלהם ומחכים עד יעבור זעם. אמנם מורים צריכים להשליט סדר בצאן מרעיתם, אבל הם מותשים מיום ארוך של צעידה במסלולים חסרי צל. בחוץ רוח קרירה פורעת את צמרות העצים ומדגישה את השקט ששולט במדשאה השוממת ביד רמה, נדמה שהסתיו מנופף לשלום, מפנה את מקומו לחורף הארוך והמקפיא. רק הרוח הייתה עדה לדני המגיע עם חמגשית ריקה בידו אל חדר האוכל, מציץ פנימה דרך החלונות הגדולים, מתלבט האם זה זמן נוח להיכנס ולקחת אוכל מהבופה. רוב הילדים כבר היו ישובים על יד השולחנות המאורכים, העומס ליד הבופה ירד משמעותית. והנה אביהוא, עומד לא רחוק מהחלונות הגדולים, גבו מופנה אל דני ומבטו נודד בין תבניות האוכל, בודק שוב ושוב האם יש תבניות שצריך להחליף. זה יהיה זמן טוב להיכנס, קבע דני.
חלק מהילדים העיפו מבט בוחן בזר המבוגר שנכנס לחדר האוכל וחפץ כסוף בידו. מכיוון שהוא ניגש היישר אל הבופה והעמיס אוכל אל תוך החפץ הכסוף, שהתברר כחמגשית, הם הסירו את עיניהם וחשדם ממנו במהרה. דני קרץ קלות לאביהוא בעודו מלקט תפוחי אדמה מהתבשיל אל תוך החמגשית, אביהוא זיהה את הקריצה את הקריצה והחזיר קריצה מלווה בניד ראש. איש מהסועדים בחדר האוכל לא שם לב למחווה הקטנה הזאת, מה שגרם לדני להרגיש כאילו הוא חבר בארגון של חברים סודיים, ארגון שמורכב רק מאנשים שאיש לא היה מנחש שהם יכולים להיות חברים.
ירח שקט צף מעל הדירה המוארת, דני כבר סיים לאכול את כל מה שהעמיס, הוא התקלח ועישן סיגריה בכניסה לדירה, כעת הוא שותה בירה על מיטה בסלון. אביהוא נכנס לדירה בשקט, ארבעה מעדנים ושני קרטוני חלב מעורסלים בשתי ידיו.
“הבאתי לנו קצת דברים חלביים מהמקרר בחדר האוכל.”
דני הנהן קלות, “רק תוודא שיש מקום לכל זה בתוך המקרר הקטן .”
כששמע את אביהוא נאבק להכניס את כל המוצרים למקרר, דני חש הקלה מסוימת. בזמן שהוא רק מגיע לדירה מהעבודה, אני כבר הספקתי לשכוח מהעבודה. המחשבה העלתה חיוך קטן על שפתיו. בני אדם לא יודעים מה ערכו של כל דבר, הם יודעים רק להשוות בין שני דברים. אם היה רק סבל בעולם איש לא היה מתלונן, כולם היו סובלים בשקט. ברגע שיש בעולם קצת שמחה, כולם מתחילים להסתובב עם פרצופים חמוצים.
לפתע עלה רעיון במוחו של דני, “אם תרצה, אני יוצא לעשות סיבוב בקלנועית עוד ארבעים דקות בערך.”
אביהוא שקל לרגע את ההצעה שהוצעה ברמז, “בכיף, אם אספיק להתקלח ולאכול עד אז, אבוא בשמחה.”
דני הנהן באיטיות, בוחן את פיית בקבוק הבירה מקרוב, אביהוא הלך לחדרו. הירח החיוור התכסה עננים, רוח קרה הגיעה מרחוק.
