פרה געתה אי שם במרחק, ציפורים קמו משנתן הקלה ויצאו ללקט תולעים. אביהוא פתח את עיניו בחוסר חשק, השינה עדיין כבלה אותו בחבליה המתוקים. במאמץ עילאי הוא השליך את השמיכה מגופו ודידה לשירותים בשפשוף עיניים. בבואתו במראה החזירה לו מבט עייף, הוא נאנח ומרח משחת שיניים על מברשת השיניים. רוח קרה פרעה את שולי מעילו, אביהוא לא העריך את המחווה והתכווץ עמוק יותר בתוך המעיל. למרות הקור, הוא השתדל להנות מהדרך והביט תכופות סביב, העולם היה שרוי בתנומה קפואה, מלבד שני חתולי רחוב שהתרוצצו על התלולית שמעבר לגדר הכל דמם. כשהתקרב לכניסה, תהה לעצמו האם שקד עומדת שם כמו תמיד. היה נדמה לו שהוא מחבב אותה, אך לא ידע אם הרגשות האלו אמיתיים או שסתם משעמם לו. בכל מקרה, הוא איחל לה בוקר טוב עם חיוך, היא השיבה איחול דומה מבלי להרים את עיניה מהדלפק. כנראה שאני סתם חושב יותר מדי, אמר לעצמו בשקט. ידו פתחה את דלת חדר האוכל בהחלטיות, הוא הוציא את הפלאפון שלו מהכיס והביט בשעון, שבע וחצי, בול בזמן. דבר ראשון, קפה שחור, שתי כפות קפה בלי סוכר, הוא הביט סביב על חדר האוכל הריק, הכוס החמה בידו. נראה שהגיע הזמן לעבוד.
ציפורי דרור התעופפו לכל עבר, רוח פרעה את צמרות העצים, אביהוא הביט החוצה דרך החלונות הגדולים של חדר האוכל. מדי פעם, כשעול העבודה הכביד עליו, אביהוא הביט בנוף המואר ומחשבותיו נדדו. גם בזמן האוכל אביהוא לא ישב לאכול עם שאר העובדים, הוא העדיף לצאת החוצה ולאכול על ספסל בעודו בוהה קדימה בדממה. השקט שרר רק כלפי חוץ, בראשו הסתחררו מחשבות בלי סוף והתחלה, רוחו באמת הייתה רחוקה מהמקום שבו גופו היה נטוע. איכשהו, המשמרת חלפה במהירות מפתיעה, האחראית לא הופיעה כלל, דני הבליח מדי פעם מעבר לחלונות, נוסע על הקלנועית אל מקום לא ידוע. הוא תהה לעצמו מה העניין בחיים כאלו; הוא ידע מה עשה בעבר, אך כשניסה להביט על העתיד, הוא תמיד התחמק ממבטו.
עננים שטו בעקביות לאורך השמיים הבהירים, ירח ביישן כבר הציץ, כמו אורח שעומד בדלת ומתלבט אם לדפוק. הקומקום במטבח הדירה הרתיח מים בשריקה, אביהוא פתח מנה חמה והוציא ממנה את שקית התיבול והמזלג המתקפל. דני עוד לא שב אל הדירה, מלבד שריקת הקומקום לא נשמע צליל. אביהוא הביט באדים שטיפסו אל התקרה המתפוררת, מחשבותיו ריחפו עם האדים, קול נקישה החזיר אותו מטה, הקומקום סיים את עבודתו. המים הרותחים הציפו את האטריות היבשות שבתוך מיכל הפלסטיק, מחצית מתכולת שקית התיבול הצטרפה אליהם, שאר האבקה נזרקה לפח, זה מלוח מדי, לשים את כל השקית. פי הקופסה כוסה על ידי תחתית של קערה שנראתה לאביהוא נקייה מספיק. לאחר שלוש דקות אביהוא שפך את הנוזל והעביר את הנודלס הרטוב לקערית. הוא אכל תוך כדי צפייה בפרק של משחקי הדיונון בפלאפון שלו. כשסיים לאכול, עצר את הפרק ונשען לאחור באנחה. הוא הרגיש ריקנות נוראית. הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות, וכעת, כשמגיע הזמן לעשות דברים שהוא רוצה, הוא מוצא את עצמו בוהה בקיר. טוב, לפחות יש כושר לשמר. הוא חימם את המים שבקומקום שוב והכין לעצמו כוס קפה שחור. אחרי שסיים לשתות את הקפה, אביהוא החליף את בגדי העבודה בבגדי ספורט קלים, מכנסיים קצרים, גרביים ארוכות ונוחות וחולצה מנדפת זיעה. אחרי התלבטות קצרה הוא בנה לעצמו פלייליסט שייתן לו אנרגיה, תחב את האוזניות לאוזניו ויצא החוצה. השמש השוקעת קיבלה את פניו בקרניים אדומות, אביהוא מתח את שרירי הרגליים, קפץ במקום כמה פעמים, נשם כמה נשימות עמוקות, והנה נעליו מרחפות מעל האספלט המחורץ. הוא רץ לכיוון שלא הלך אליו עד כה, הוא רצה לראות מקומות שעוד לא ראה. הכביש היה שומם וישר כסרגל, כביש מושלם לריצה, בתים חסרי גדרות וצבע ליוו את דרכו, רכבים דוממים רבצו בצידי הכביש כמו בהמות רדומות. הוא המשיך לרוץ עד שהכביש הסתיים במבוי סתום, אז סב על עקביו ורץ את אותה הדרך בחזרה. ריאותיו החלו להתחנן למנוחה ושרירי רגליו נאנקו בתלונה. באמת הזנחתי את הכושר שלי לאחרונה, חשב לעצמו, התחזקה אצלו האמונה שכל עוד הוא הולך בצעדים קטנים ונכונים, יום אחד הוא יגיע למקום שבו יוכל להיות גאה בעצמו.
