הַפְּסִיכוֹלוֹג יוֹדֵעַ לְטַפֵּל בַּנֶּפֶשׁ הַבֶּהֵמִית,
לִפְנֵי שֶׁהִיא מִתְפּוֹצֶצֶת כְּמוֹ דִּינָמִיט.
אַךְ הַטִּפּוּל הַשָּׁלֵם הַזֶּה הוּא רַק חֶלְקִי,
כִּי הוּא מִתְעַלֵּם מֵהַחֶלְקִיק הָאֱלוֹקִי.
.
הוּא מַכִּיר רַק בְּחֵלֶק מִמֶּנִּי,
הוּא לֹא בֶּאֱמֶת יוֹדֵעַ מִי אֲנִי.
אֵיךְ הוּא יוּכַל לְטַפֵּל בִּי,
אִם הוּא מַכִּיר רַק בְּחֵלֶק קָטָן מִמָּה שֶׁקּוֹרֶה בְּלִבִּי?
.
אֲנִי כְּבָר לֹא אַמְשִׁיךְ אֶת הַטִּפּוּל אֶצְלוֹ,
אַךְ הַאִם לָתֵת לוֹ לְהַמְשִׁיךְ ‘בְּטִפּוּלוֹ’,
וְרַק אַחַר כָּךְ אַגִּיד לוֹ אֶת הַ-“לֹא”?
הֲרֵי הַטִּפּוּל הַזֶּה כְּבָר שֻׁלַּם,
אוּלַי עָדִיף שֶׁהוּא יֻשְׁלַם?
.
אַךְ חֲבָל עַל הַמַּאֲמָץ הַנַּפְשִׁי,
כְּבָר שִׁלַּמְתָּ – לְשַׁלֵּם יוֹתֵר זֶה טִפְּשִׁי.
יֵשׁ מְחִיר כַּסְפִּי – וְיֵשׁ מְחִיר רִגְשִׁי,
שֶׁמּוֹנֵעַ מִמְּךָ לָצֵאת לְחוֹפְשִׁי.
.
אַךְ אוּלַי בְּכֹל זֹאת תּוּכַל לִלְמֹד מִמֶּנּוּ כַּמָּה דְּבָרִים,
הוּא מְטַפֵּל בְּאָנָשִׁים אֲחֵרִים.
יֵשׁ לוֹ מִסְפַּר תְּאָרִים,
וְאוּלַי הוּא כָּתַב כַּמָּה סְפָרִים.
.
אֲבָל אֵין לְךָ אֵנֶרְגִּיָּה לִלְמֹד,
כְּשֶׁבַּסְּעָרָה הַזּוֹ אַתָּה בְּקֹשִׁי מַצְלִיחַ לַעֲמֹד.
אַתָּה צָרִיךְ לָקוּם וְלַעֲזֹב,
וּלְחַפֵּשׂ לְךָ מְטַפֵּל וְאִישׁ סוֹד.
.
אָז קַמְתִּי וְעָזַבְתִּי,
מִכֹּל מְלַמְּדַי לֹא הִשְׂכַּלְתִּי.
פָּעַלְתִּי לְפִי מָה שֶׁהִסַּקְתִּי,
אוֹ יוֹתֵר מְדֻיָּק – לְפִי אֵיךְ שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי.
.
וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הַמְּטַפֵּל בְּהַרְמוֹנְיָה,
שֶׁיִּרְאֶה אֶת הָאָדָם – מֵעֵבֶר לַתֵּאוֹרְיָה.
שֶׁתִּהְיֶה לוֹ סִימְפַּתְיָה וְאֶמְפַּתְיָה,
אַךְ לֹא יִתְנַסֵּחַ בְּדִיפְּלוֹמַטְיָה.
.
אִישׁ מְאֻזָּן,
שֶׁיּוֹדֵעַ מִמִּי הוּא מוּזָן.
שֶׁמִּמֶּנּוּ אוּכַל לִלְמֹד עַל אִזּוּן נָכוֹן,
וְשִׁלּוּב שֶׁל אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן.
.
אָז אֲנִי מַמְשִׁיךְ בַּחִפּוּשִׂים,
בֵּין מִגְוַן טִפּוּסִים.
בֵּין אֵלֶּה שֶׁכֹּל הַתּוֹרִים תְּפוּסִים,
לְאֵלֶּה שֶׁאַתָּה מֵבִין לָמָּה הֵם לֹא עֲמוּסִים.
.
וּלְבַסּוֹף אֲנִי אֶמְצָא,
וְאֶהֱפֹךְ אֶת הֶחָמֵץ שֶׁבִּי – לְמַצָּה.
