חתול אפור התגנב חרש מתחת לחלון, קולות הטלוויזיה בקעו החוצה ביחד עם קרני האור של מנורת הפלורסנט, אביהוא ודני ישבו בחדרו וצפו ביחד בטלוויזיה. איש מבוגר בחליפה דיבר על מצב השוק בישראל, דני גלגל לעצמו פייסל ואביהוא לגם מדי פעם מבקבוק בירה שהוציא מהמקרר. אביהוא שאל את דני איזה עוד ערוצים יש לו, דני השיב שיש לו רק את הערוצים החינמיים, ושזה כנראה הדבר הכי מעניין שמשודר כרגע. אביהוא לא ידע אם יש משהו בעולם שיכול להיות פחות מעניין מזה, אבל הטלוויזיה ממילא לא עניינה אותו. השעה הייתה מאוחרת למדי, הוא כנראה צריך להיות במיטה עכשיו ולישון שנת ישרים, אבל הוא רצה לדבר עם דני – האדם היחיד שהיה לו לחבר בכל המושב הקטן כולל בית הארחה שבקצהו.
“כמה זמן אתה מכיר את שקד?” שאל לפתע.
דני עצר את גלגול הנייר באמצע והביט באביהוא בהפתעה קלה, הוא לא ציפה ששמה יעלה בחלל חדרו כך פתאום.
“בוא נראה, אני עובד כאן בערך ארבעה חודשים, אז ארבע חודשים הייתי אומר.”
אז היא יותר ותיקה מדני, הרהר לעצמו אביהוא.
“אתה יודע כמה זמן היא עובדת כאן?”
דני ששב לגלגל את הנייר חשב לרגע לפני שענה, “היא באמצע לימודי תואר ראשון במשפטים, אם אני לא טועה. כנראה שהיא עובדת פה פחות או יותר מתחילת התואר אז שנה וחצי לכל היותר.”
“אבל אתה לא באמת יודע?”
דני נד בראשו לשלילה לפני שליקק את הנייר המגולגל וסגר אותו.
אביהוא הביט בפיית הבקבוק שבידו, מסובב אותו בין ידיו. האיש בחליפה התחלף בפרסומות רועשות למסכי טלוויזיה וביטוחי רכב. דני לקח את השלט והעביר לערוץ הכנסת, שידורים חוזרים של וויכוחים במליאה הדהדו בחלל החדר.
“היא גרה בישוב מן הסתם?” הרים אביהוא את ראשו.
דני הנהן, “מה קרה?” שאל והצית את הפייסל התחוב בין שפתיו, “היא מוצאת חן בעינייך?”
“האמת שכן.” לחש אביהוא בקול.
דני חייך ונשף עשן החוצה, “גם בעיניי.”
עיניו של אביהוא סרקו את הבעת פניו של דני בהפתעה, “גם בעינייך?”
דני היטה את ראשו לאחור ושאף פעם נוספת, “זה מפתיע, אני יודע, אנחנו לא באותו הגיל וחיים חיים שונים לגמרי, אבל אסור לגבר לדמיין?”
אביהוא הנהן בחישוק שפתיים, באמת אין איסור על גבר לדמיין.
“ומה אתה חושב?” שאל ולגם מהבקבוק, “יש לי סיכוי איתה?”
דני משך בכתפיו, “מאיפה אני יודע.”
“אבל שווה לי לנסות?”
“תמיד שווה לנסות, אבל כדאי לך לחכות ליום האחרון שלך כאן.”
“למה?”
“כי אם היא לא תהיה בעניין, יהיה לך מביך לעבור בלובי תוך כדי העבודה.”
יש בזה משהו, חשב אביהוא. “אבל אם היא תהיה בעניין נוכל לבלות קצת אחרי העבודה?”
דני חרק בשיניו, “גם זאת אופציה.”
האם הוא לא מעוניין שאתחיל עם הבחורה שהוא מעוניין בה? שאל אביהוא את עצמו. למרות שנראה שאני הרבה יותר מתאים ממנו, יכול להיות שהוא עדיין מדמיין?
אבל זאת הייתה מחשבה שהוא לא יכל לשתף עם דני, אז הוא הנהן לאט ושב להביט בטלוויזיה.
