פרול: ורוניקה, תביאי לנו קפה.
ורוניקה נכנסת, מניחה את המגש על השולחן הצדדי, מסדרת את הכוסות. לא מיהרה. לא שאלה שאלות. פרול מתבונן בה, המתין עד שסיימה, ואז — כמו שמורים הטובים ביותר עושים — ירה בלי אזהרה.
פרול: תודה, תגידי ורוניקה, את גרררררושה או התגררררשת? (רררר – הררריש האוקראינית המתגלגלת שלו)
ורוניקה לא הפסיקה לסדר. לא הרימה את העיניים. לא חשבה.
ורוניקה: התגרשתי.
פרול חייך. הסתכל על חי.
פרול: אוה, עכשיו רואים שאת מזכירה של המחלקה.
פרול: ולמה התגרשת?
ורוניקה ממשיכה לסדר את הכוסות.
ורוניקה: כי מערכת היחסים לא עבדה.
פרול: יפה, אז אין שם אשמים.
פרול נשען לאחור בכיסא, שבע רצון. כמו מנצח שזה עתה שמע מוזיקאי ראשון מנגן סולו מושלם. פנה לורוניקה.
פרול: ורררוניקה, אני מקפיץ אותך ישרררר לתואר שני.
ורוניקה: עזוב פרופסור, כאן אני נהנית יותר.
ורוניקה: כאן לא צריכה תואר שני. כאן אני צריכה פופקורן.
פרול: את ררררומזת שאני מופע בידור?
ורוניקה: הרבה יותר פרופסור.
פרול: תודה מותק.
ורוניקה לקחה את המגש הריק ויצאה מהחדר. לא סגרה את הדלת עד הסוף. מאחוריה נשאר ריח של קפה טרי, שתי כוסות מסודרות, ומשפט אחד שתלוי באוויר כמו עשן הסיגריה של פרול:
✦ ✦ ✦
— ב׳ — כאן קבור היידגרררר —
פרול לגם מהקפה. שם את הכוס. הדליק סיגריה חדשה.
פרול: אז שמע — קררראתי — יפה מאוד — תשמע — הכנסת לא מעט מוטיבים ולא כאלו שנמצאים בחשכת הספריות של פריז וינה וברלין, שממש אפשר ללכת איתם למכולת.
הולך לחלון. ושוב נושף עשן אל הקמפוס.
פרול: כלומר — לא רק מיקום פיזי — כמו — כל הרעיונות הפילוסופיים הגדולים נשארו בחשכת הספריות מבלי שאפשר יהיה להנגיש אותם לאדם מן השורה.
חי: זו התופעה הקשה יותר מ”לא הולכים למכולת” — זה לא שזה נגיש ואז חסר שימוש או ערך כספי, זה בכלל לא נגיש — כמו זה נכתב רק לפילוסופים.
פרול: אז אתה מבין כמה מהפכני הכיוון הזה — להוציא את הפילוסופיה מחשכת הספריות — שזה ממש בית קברות של הפילוסופים עצמם, המסדרון החשוך בין המדפים בספרייה — לא צריך להיות כתוב שם “כתבי היידגר” צריך להיות כתוב שם “כאן קבור היידגר” — שמיפה את השפה, שהצביע על השפה של האדם, כבית של ההוויה, של הדרך שלו להיות ומכאן התגרשתי במקום גרושה, השפה מבססת אותך כפעולה שקרתה, לא כמהות.
חי: היא קלטה את זה מהר, ואף שכפלה את זה אחר כך והפתיעה אותי.
פרול: כן ראיתי, אבל — מה שעובד כאן — לא נכנסת לדמות מאמן או יועץ או מטפל.
חי: אוה — אוה… על זה הקפדתי. המגיסטר הוא בעצמות, כמו In the bones נסתר לגמרי מן העין — הוא לא חי בתוך תואר.
פרול: בדיוק — וזה המיצג של החזון ממש — לא צריך תואר — הכל מונגש — ברמת —
פרול נושף עשן אל הקמפוס.
פרול: לא גרושה, התגרשתי, לא אלמנה, התאלמנתי — בבית הספר היסודי. תלמידים מגיעים לבגרות שאחר כך עוד עומדת כתנאי קבלה לחוגים באקדמיה ולא יודעים כלום מכל זה. לא שאני מזלזל בבגרות אבל זה פער בחינוך בראייה שלי.
חי: נכון באמת — ברמת בית הספר היסודי — לא צריך להגיע לחוג.
פרול: נכון ואז יוצא שמבחינת היידגר — זה לא בשפה, ואולי בכלל אין את המושג “שפה” בשפה כך שהם במובן ההידגראני אונטולוגי סוג של חסרי בית.
פרול: בכלל רבים מבני האדם בהיבט של השפה חסרי בית. כלומר — השפה חיה בתוך כאוס וחורבות.
פרול: חייצ’וק — אני מעבירררר את הפררררק הזה — בררררכותי.
✦ ✦ ✦
— ג׳ — יום חמישי, שמונה בערב —
יום חמישי הגיע. והשעה שמונה מתקרבת.
חי עומד מול המראה. חולצה? החליף. חולצה אחרת? החליף שוב. חזר לראשונה. שעון? הוריד. לא, שם בחזרה. בושם? טיפה. עוד טיפה. מספיק. נשם.
חי (לעצמו): חייצ’וק — אתה רוצה להיזהר כאן…
חי (לעצמו): בלי מאמן ובלי “בטיפול” PLEASE!!!!!!!!!!
שעה אחת עד הפגישה הראשונה עם פלורה גרטלר. ופרויקט הגרעין האונטולוגי שולח מברקים מכל הכיוונים: אתה לא פילוסוף הערב. אתה לא יועץ הערב. אתה לא מטפל הערב. אתה גבר. גבר שיוצא עם אישה. כזה גבר – ממש מהמוסך, שמפרק חלק במנוע עם מברגה מופעלת באוויר דחוס – ולא שום שום היידגר, שומעים וירררררר, ויררררררר, טק טק טק טק טק וירררררר ואז רואים צמיג מתגלגל הצידה ואיש לבוש סרבל הולך להביא ראש אחר למברגה. גבר.
הפילוסוף רוצה לנתח. המאמן רוצה לתקן. המטפל רוצה לרפא. הגבר צריך פשוט להיות שם. בשיחת גבר אישה.
