כניסה לעולם
השעה שבע בערב. הילדים בחדרים. הטלוויזיה מדברת אל עצמה בסלון. פלורה עומדת ליד האח עם כוס יין אדום ביד, סוודר ורוד רך, שיער אסוף. עוד ערב. עוד יין. עוד שקט שלא מרגיש כמו שקט אלא כמו ריקנות שמתחזה לשלווה.
Table Of Content
הטלפון מצלצל. מספר לא מוכר. פלורה הניחה את כוס היין על האח והביטה במסך. בדרך כלל היתה מתעלמת. מספרים לא מוכרים בשבע בערב זה בדרך כלל שיווק, ביטוח, תרומות. אבל חני אמרה שאולי יתקשר הבחור מהבנק. זה שדיבר על הקיום.
פלורה: הלו? — קולה מנומנם, רך, כאילו עלתה הרגע מהספה.
חי: שלום, אני מדבר עם פלורה?
פלורה: כן.
חי: מדבר חי.
פלורה: חי… אה, חי, מה שלומך?
חי: בסדר. נעים להכיר.
פלורה: לא הכרנו כבר?
חי: בהקשר של השקעות.
פלורה: השקעות בפירות 🙂
חי: נו, אז הראיתי רצינות?
פלורה: כן אבל כופפתי אותך. — צוחקת.
התואר: רווק
חי: אז איפה אני תופס אותך?
פלורה: בבית, עם שני בני עשרה. אתה?
חי: רווק.
פלורה: רווק? לא גרוש?
חי: רווק. סליחה, לא נישאתי.
פלורה: מה ההבדל?
חי: רווק מבסס אותך בתואר. לא נישאתי — זה תצפית. משאיר אותי מחוץ לתואר.
פלורה: מעניין.
חי: (לעצמו) התחלת כבר עם הקטע שלך? סתום!!!
* * *
חי: את יודעת, אני אספר לך משהו. יש לי חבר שהוא מאמן, קואצ’ינג, שאמר לי — תשמע, באה אלי מישהי, אלמנה, הבעל שלה נפטר והיא מתקשה לחזור לחיים. אז התחלתי לעבוד איתה על זה שזה שהיא אלמנה זה לא המהות שלה, זה נסיבות, וזה לא צריך לעצור אותה לחיות חיים שהיא אוהבת…
חי: ואני פתאום הצעתי לחבר שלי משהו. אמרתי לו — אתה יודע מה הדבר הראשון שהייתי עושה עם אלמנה? מוציא לה את המילה ״אלמנה״ מהשפה. זה מבסס אותה כאלמנה. גורם לה להסתכל על העולם ועל החיים שלה דרך ״אני אלמנה״. השפה זה הבית שלנו. (סתום כבר!!!)
פלורה: ואיך זה בא לידי ביטוי?
חי: בכל מיני צורות. למשל, אם הבן זוג הבא שלה חולה, אז — ״אני מקווה שאין לו מחלה כמו שהיתה לבעלי.״
שקט בקו. פלורה שתקה רגע ארוך. ואז אמרה, בקול שקט, כמעט לעצמה:
פלורה: אז אני גרושה מישראל.
* * *
חי: אז כ”גרושה מישראל” אז את מחפשת בי את ישראל, או מחפשת בי את ״לא ישראל״?
פלורה: צוחקת. כן יש בזה משהו…אבל כולם ככה באתרים לא ? רגיש, חכם, לא מעשן ולא קמצן!!! הפוך מהבן זוג הקודם
חי: אולי עדיף פשוט לראות אותי כמו חי? — אומר כמו שואל.
פלורה: אבל אני לא מכירה אותך.
חי: בסדר, לא מכירה אותי. אבל — הייתי מציע מ״גרושה מישראל״ עדיף פשוט ״גרושה.״ ומ״גרושה״ עדיף פשוט ״התגרשתי.״
חי: התגרשת. ובלי שום שמות.
פלורה חשה סוג מוזר של שחרור לא מוכר. כמו שחרור מגורל. והשיחה אפילו עוד לא התחילה.
פלורה: וואי וואי… נפלת עלי כבד…
פלורה: למדת פילוסופיה? (חושבת — בבקשה תגיד כן)
חי: לא, אני ארכיטקט.
פלורה: וואו, אז אתה בטח מאוד חכם?
חי: בעיקר חופשי.
* * *
חי: (משנה נושא מהר לפני שפלורה תאבד חמצן) אז מה איתך? בבנק, אני מבין, נכון?
פלורה: (משקרת) כן, עבודה נחמדה, מעניינת.
חי: אבל עבודה עם קהל, לא מקשה קצת? על הנפש?
פלורה: תשמע, יש טיפוסים. באים, מבלבלים לי את המוח — רוצים יותר הלוואה, פחות ריבית, יותר אשראי וכדומה. אז אני מטפלת בהם.
חי: מטפלת בנקאית, תואר חדש.
פלורה: כן.
* * *
חי: ואיך החיים כגרושה?
פלורה: אני לא גרושה.
חי: אההה — חני אמרה לי…גם את הרגע אמרת…
פלורה: אני לא גרושה. נפרדתי מבעלי.
חי: (צוחק) וואלה – הפלת אותי עכשיו, יפה…לקחת את העיקרון ועשית אותו שלך.
פלורה: מוזר, אתה יודע. אני מרגישה שאמרתי ״נפרדתי מבעלי״ — זה פעם ראשונה שלא קראתי לעצמי גרושה, כמו כל החברות שלי. ואתה יודע מה, וואלה שיחקת אותה. אני מרגישה פתאום טוב עם המשפט הזה. הוא שם אותי במקום פחות דרמטי, פחות גורל, פחות סיפור אישי. כל הכבוד לך — הצלחת לגעת בי.
פלורה: היתה לי הרגשה שאתה פילוסוף כזה — הקיום, עניינים. באמת — אתה יודע מה, אפילו אני מעיזה להגיד — תודה.
* * *
המון ש״איחרו כי.״
חי: אז התחלנו טוב, אני רואה.
פלורה: כן. מעניין אם יש לי עוד תארים שאני יכולה להחליף אותם ככה.
חי: תגלי עם הזמן.
פלורה: יפה. אז רגע — אתה איזה יועץ?
חי: לא, אני עובד במפעל ביטחוני. אני ארכיטקט.
פלורה: באמת? ארכיטקט — של מה, של בניינים?
חי: מערכות צבאיות.
שקט קצר בקו. ואז:
פלורה: ואיך זה, תגיד לי, שלא התחתנת?
חי: נכשלתי בלהקים זוגיות שתוביל לנישואין.
* * *
שקט.
פלורה: אתה יודע מה יפה בך?
חי: תסבירי, אבל בפירוט. :))))
פלורה: אתה אומר ״נכשלתי,״ ולא רק מתוודה בזה, אלא גם בלי שום הסברים.
חי: לזה התכוונתי חופשי.
פלורה: אני גם מבינה עכשיו. גברים אחרים מספרים לי כמה העם הנשי לא בסדר ובגלל זה הם בלי זוגיות עדיין, שהנשים ״לא רציניות״…
חי: יש איזו בדיחה בקשר לזה.
חי: מעולם לא הכרתי אנשים שאיחרו.
הכרתי המון ש״איחרו כי.״
פלורה: צוחקת. וואלה נכון! גם אני לא הכרתי אף פעם מישהו שאיחר.
פלורה: נרגעת מהצחוק. נחמד… קטעים אתך…
פלורה: אין ספק, יש בך משהו לא מהמצוי. ראיתי את זה כשבאת לפתוח את הפיקדון.
חי: באתי להעביר כסף.
פלורה: בסדר בסדר, נודניק.
* * *
איך תהיה חופשי אם תתחתן…?
חי: אז, גברת פלורה הנכבדה, מתי רואים אותך?
פלורה: איזה מעבר חד! אני צריכה להתעורר.
חי: הרדמתי אותך?
פלורה: עילפת אותי.
חי: אילפתי ועילפתי.
פלורה: צוחקת. וואלה — גם אילפת אותי, כמו ״אילוף הסוררת.״
חי: חלילה חלילה — למה סוררת?
פלורה: (משקרת) צודק, אני אישה מנומסת ותרבותית.
חי: יום חמישי בערב מתאים לך?
פלורה: אפשר.
חי: סבבה…
פלורה: אבל עוד לא הבנתי לגמרי — אז איך בחור כמוך רווק? מה הקאצ׳?
חי: מה שיש.
פלורה: נו, תפסיק נודניק. דבר.
חי: אני מבין שנישואים זה מדד. אבל אני לא פוסל את זה כמדד.
פלורה: אתה יודע מה — אני בגישה שלך. כביכול היית צריך להגיד לי עכשיו ״נישואים זה לא מדד, אפשר לחשוב שכל אלה שהתחתנו כאלה מוצלחים״ וכדומה, אבל לא עשית את זה.
חי: לא. אני מכיר בזה שזה מדד כלשהו. אבל — אני לא יודע — כלומר, היו לי קשרים זוגיים, הרבה. אני סך הכל בחור נאה. אבל כמו שאמרתי, נכשלתי בללכת לכיוון נישואים, להתמסד.
* * *
פלורה: אמרת כבר — אם אתה חופשי אז למה שתתחתן? איך תהיה חופשי אם תתחתן?
חי: חופשי זה לא לעשות מה שבא לך.
שקט בקו. שקט ארוך. השקט הזה לא היה ריק. הוא היה מלא. מלא במשהו שפלורה לא ידעה לקרוא לו בשם. משהו שנכנס דרך האוזן והגיע למקום שאין לו כתובת.
* * *
פלורה: (כבר אין לה כוח לטלטלות) אז יום חמישי אמרת — שנייה, תן לי לבדוק… אני רוצה להיות בטוחה… כן, בסדר.
חי: אז שיהיה לך ערב טוב.
פלורה: ערב טוב.
* * *
אחרי שהקו התנתק
השיחה התנתקה. חי הניח את הטלפון על השולחן והביט בו כאילו הוא חפץ זר. חשב על פלורה בקצת חשש.
לא רציתי שזה ינזל לשם בכלל. יש לי גישה ברורה — אתה לא מדבר עם נשים על הדבר הזה. זה לא לוקח חלק בהצגה העצמית שלך. רק חסר שתראה אותך עכשיו כאיזה ״רוחני׳ק״ או איזה מישהו שכל החיים “עובד על עצמו” ונהיה פילוסוף קיומי.
אם כי — מה לעשות. אני פילוסוף, זה טבוע בי ממש. ולך תנהל הצגה עצמית שלא מזכירה כלום מכל זה. הביטוי העצמי שלי כל כך נגוע בזה, שאין מנוס ממש.
יום חמישי. בתשע.
חי: חושב רק על דבר אחד: פלורה גרטלר.
