בפעם שעברה…
חי (בחיוך, לוחש): מה נשמע?
פלורה (לוחשת בחיוך): בסדר.
חי (לוחש): את בסדר?
פלורה (לוחשת): בטח… הבהלתי אותך?
חי: טיפה — אבל תדלקת אותי פול.
פלורה: כולל טיפ למתדלק…
Table Of Content
————————————
האירוטיקה של מרפאות חוץ
חי: (לוחש) ניסע.
פלורה (לוחשת): עוד כמה שניות…
אנחנו נשארים מחובקים. השקט עוטף אותנו.
פלורה: הבושם שלך, משהו…אתה לא רואה ? אני מתכרבלת בתוכו.
חי: ואני בתוך האדום לבן שלך, הרסת אותי לגמרי…
חי: מתכרבלת, אהבתי….
פלורה: ליתר דיוק — מתאשפזת… :)))
פלורה: איזה בושם זה ?
חי: JOOP
חי: לא ידעתי שהפכתי להיות חדר מיון :)))
פלורה: לא חדר מיון, מרפאות חוץ JOOP :)))
גופה של פלורה ניתק ממני — אני מרגיש את חומו מתרחק.
פלורה:זהו שחררו אותי מהאשפוז… יללה, לרקוד!
אני פותח לה את דלת הרכב. פלורה נכנסת ופותחת לי את הדלת מבפנים.
חי: אז — תל אביב, קו מילניום?
פלורה מתיישבת על הצד, מסתכלת עלי, שמה את כף ידה על ידי שאוחזת בתיבת ההילוכים. עד שאני מת.
חי: מאמי — אני לא יכול… איזה יפה את.
אנחנו מתנשקים שוב, לא מסוגלים להתחיל לנסוע…
הבטן שלי מלאה בזרמים, קולות ולחשים – כמו האוויר רוטט מאלפים של פרפרים ופלורה מסחררת אותי לגמרי. אני מחבק אותה ומתחיל לנשק אותה בטירוף. פלורה בהסכמה נלהבת חוזרת לאשפוז, ואז אנחנו בהמתנה ושוב פיותנו נצמדים ולעזאזל הקו מילניום.
חי (לוחש): מאמי, אני חולה על הנשיקות שלך אבל אם נמשיך אני יגיע לקו מיון מאיר כפר סבא במקום לקו מילניום תל אביב.
פלורה פולטת צחוק, מתיישרת ומסדרת את בגדיה, “שנייה — צבעתי אותך באודם שלי”.
חי: ואני הטבעתי אותך ב JOOP
פלורה מנקה את פני
חי (גמור): תזכירי לי לאן רצינו לנסוע? מה אנחנו עושים פה בעצם?
פלורה: לקו מילניום.
חי: אה כן, נזכרתי…
פלורה (צוחקת): מישהו פה איבד הכרה?
חי: התעורר מעילפון. בואי ניסע מאמי.
הטבע החמקמק של החוויה של להיות בחיים
אני מתחיל לנהוג — אך לא עוזב את ידיה של פלורה על ידית ההילוכים. שנינו מחזיקים בידית. פלורה לעיתים שמה את ראשה על כתפי, צופה בשקט בכביש הנבלע מתחת לגלגלי הרכב. אנחנו נוהגים בשתיקה, רק כפות ידינו מתלטפות ומתחבקות, מתוודעות.
פלורה (לוחשת): אני מרגישה אתך חיה, ממש חיה.
חי: גם אני איתך מאמי.
פלורה: קצת שכחתי מה זה לחיות… אני רק ממלאת חובות כל הזמן ואפילו לבלות לפעמים זה לא נקרא לחיות — פה אני מרגישה ממש חיה.
חי (חושב) הופה, “אפילו לבלות לא נקרא לחיות”…הנה הגענו ל”חיה”. בלי מילה אחת מז’רגון הפילוסופים. פלורה מצאה את הדרך הקצרה שלקחה להיידגר 600 עמודים.
חי: נכון, אלו רגעים בחיים שאי אפשר לתת להם שם חוץ מזה שאנחנו פשוט — שמעתי פעם ביטוי… (משקר) בחוויה של להיות בחיים.
פלורה: וואו, החוויה של להיות בחיים — אז אתה אומר שאם אנחנו רק בחיים החוויה הזו לא שם?
חי: הבנתי שהיא מאוד חמקמקה. אתה יכול לחיות, אפילו ליהנות, אפילו להיות מוגשם אבל לא להיות בחוויה של להיות בחיים.
פלורה: מי סיפר לך את זה?
חי (משקר): שמעתי את זה פעם באיזה הרצאה…
פלורה: לא יודעת מי נתן את ההרצאה הזאת — אבל הוא מאוד צודק.
חי: והוא שלח אותנו הביתה עם שאלה — אמר: שכל אחד ממכם יחשוב — מתי הוא בחוויה של להיות בחיים.
פלורה: נו ומצאת את התשובה?
חי: למשל — עכשיו איתך.
פלורה: הממממ מאמי, ונצמדת אלי באושר
פלורה: ממלמלת מתוכי, כמו מדברת מתוך שינה, ואיפה עוד ?
חי: הייתה עוד פעם… כשנכנסתי עם קבוצה של שש אירופאים על אופנועי ב.מ.וו לאוסטריה. הרים עצומים עם פסגות מושלגות, בתים כפריים ואוויר קריר עם רמזים של תבשילי קדירה. אבל זה סיפור לפעם אחרת.
פלורה: אמממ… אני כבר רואה את ארוחת הערב עם הקדירה הזאת…
כמה זמן אתה באמת חי ? שעון מסוג חדש….
חי: אח איזה כיף שהראש שלך עלי. השעון דופק.
פלורה: התכוונת הלב דופק.
חי: לא, השעון דופק. השעון שסופר כמה זמן אנחנו בחיים…
פלורה (צוחקת): כמו בצבא? הפז”מ דופק?
חי: כן אבל פז”מ הולך אחורה, אל “יום אחד אני ישתחרר”. כאן השעון הולך קדימה, “היום אני חי לגמרי” עוד רגע חיים, עוד רגע חיים. זה בניגוד לכשאנחנו קונים בשופרסל סאנו ז’אוול לשירותים — שם השעון עומד, ממתין…
פלורה: (מתפוצצת מצחוק): סאנו ז’אוול לשירותים!! — מכל המוצרים זה מה שבחרת! הרסת אותי :)))) לא חומר ניקוי, לא שמפו, סאנו זאוול לשירותים
פלורה: ועדת חקירה צריך לפתוח עליך, אבל אתה צודק — לא רק שהוא עומד, הוא אפילו הולך אחורה. אתה צובר חוב…
פלורה: (בהרהור, לפתע קולטת משהו) ואני מתחילה עכשיו להבין שגם אחרי הנישואים שלי עם בעלי הקודם… נשאר חוב… זה לא רק שהזמן עמד… הלך אחורה
חי (לעובר אורח): אחינו — קו מילניום?
עובר אורח: תמשיך ישר, ברמזור שמאלה.
פלורה: איך אתה קורא לו אחינו — לא סלח לי — לא ערב טוב — כאילו זה חבר שלך.
חי (חושב): חייצ’וק סתום ושלא תעיז להגיד לה שאתה לא הוויה נפרדת ואין אצלך אתה או הם.
חי (משקר): חבר’מן כזה.
פלורה: אני מתחילה לחשוד בך. זה לא חבר’מן — זה יותר מחבר’מן.
פלורה: זה היה… כאילו אין שום חציצה בינך לבינו.
חי: יש בזה משהו.
פלורה: תסביר.
חי: פשוט למדתי לאהוב. לא אהבה רומנטית, כלומר — לא בדיוק לאהוב — להיות פתוח.
פלורה: כן — זה מה שיש כאן — אתה פתוח — זה עמד לי על קצה הלשון — אתה לא מבטא את החציצה הזו בשום העמדת פנים — זה פשוט — אחינו — קו מילניום.
חי: כן — כמו — אין מה להסתיר, אין מה להעמיד פנים, אפילו אין “כדי ש…” (חושב: חייצ’וק תיזהר)
מסע רוחני מהיר…
חי (חושב): מדויק יותר מפתוח, נהייתי “נאהב” — המצב שמי שאתה, הדרך שלך להיות , מוציא את הטוב מהאחר. אין מה להיות רשמי כי האחר אוהב אותי מתוקף היותי נאהב — זו הוויה ממש — אבל בוא נסתפק כאן עם פלורה ב”פתוח” —מספיק שאתה פתוח ואתה כבר נאהב. פתוח ומשתף…ואז אנשים מבינים שמי שמדבר איתם נמצא כאן, ולא איזה אג’נדה” מדברת אתם. אתה ממש כאן.
חי (ממשיך לחשוב): אתה ממש כאן, כן אני זוכר את ההמפנה הפילוסופי לשם… היא התחילה במה שהייתי: שאנשים הם רעים. הלא יאמן קורה, במקום “המוסך “שחטו” אותי” – תדאג שהמוסך ירוויח — לקוח נאמן שדואג שנותן השירות ירוויח ולכן הוא נאהב…
חי (חושב): ): יצרתי את עצמי כנאהב — סבבה אוהבים אותי, זה אפילו לא התוצאה שיש שם — אני עצמי נאהב… “נאהב” — זה לא תוצאה. זה מי שאתה. גם אם אף אחד לא עומד מולך ברגע הזה ואוהב אותך — אתה עדיין נאהב. כי זו הוויה, לא פעולה.
חי (חושב): כי אחרת אתה תלוי באנשים. כדי לחוות את היותך נאהב — צריך שיאהבו אותך — זה הרבה יותר מכל זה — גם בלי אף אחד מסביב על אי בודד אתה נאהב. ויותר מזה — מפה נולד להיות עם אנשים… לבד אך לא בודד, ואפילו לא לבד. אתה אפילו לא צריך אנשים שמכירים אותך, אתה יכול להיות בקלות נאהב עם אנשים זרים.
חי (חושב): אם אין כאן איש, אתה עדיין נאהב? התשובה הלא תיאמן — כן.
פלורה: נרדמת?
חי: שקעתי במחשבות.
פלורה: על מה?
חי: על היותי באי בודד.
פלורה: בלי אף אחד?
חי: כן.
פלורה: מה יצא?
חי: חיות היער אוהבות אותי.
פלורה (פורצת בצחוק): גם הדובים?
חי: בדרך שלהם — מוצאים שאני טעים… :))))
חי: תחשבי — אתה כזה בן אדם טוב… אפילו חיות היער אוהבות אותך. והדובים? בשבילם יש ספריי דובים…
פלורה (חה חה חה): הייתי עם ישראל בארצות הברית — קנינו ספריי דובים שם.
חי: נכון — כך מטיילים בילוסטון.
חי: אוקיי — הגענו…
משתלם לפרסם עוגיות שרופות בפייסבוק…
פלורה: אז עכשיו אדוני המומחה שנאהב על ידי חיות היער — יש לי שאלה אליך, כי יש לי הרגשה שאתה יודע את התשובה.
חי: לכי על זה.
פלורה: תן לי עצה אחת, שאם אני אהיה אותה, אני אהיה נאהבת — לא רומנטית — כזה כמו שאתה מדבר עליו — מישהו שמתחבק עם המוכר, עם הרופא.
חי: ישמע לך מוזר.
פלורה: מה — פשוט להיות נחמד?
חי: בכלל לא.
חי: את רוצה להיות נאהבת?
פלורה: כן, רוצה שמוכר ירקות בחנות יאהב אותי, שהקופאי בסופר יאהב אותי, שהמוסכניק שלי יאהב אותי.
חי: הפרקטיקה פשוטה.
פלורה: נו… אני לא יוצאת למועדון עד שאתה אומר לי.
חי: תיראי רע.
פלורה משתתקת…
איך להיות נאהב — עכשיו?
פלורה: תן לי דוגמה ?
חי: נשרפו לך העוגיות שאפית ? תפרסמי את זה בפייסבוק
פלורה מתפוצצת מצחוק.
פלורה: אוי — פוסט על עוגיות שרופות… בחיים לא ראיתי פוסט כזה!
פלורה: אני רואה את זה, פוסט בפייסבוק ממני, בתפוצה ציבורית
חברים יקרים, עולמי חרב עלי היום
לא מבינה מה קרה, עשיתי הכל לפי המתכון
רק שהכותב הדפוק שלו אמר שימו את התנור ב 200 מעלות והכל נשרף תוך 10 דקות
תסתכלו
תמונה של מגש עם עוגיות שרופות
מישהו יודע מה החום שצריך בתנור ????? :(((((((((
באסה!!!!!!!!!!!!!
ציפורה: אוי – אסור 200, הוא טעה
ריקי – אחותנו – אל תיפול רוחך, אוהבים אותך…
ענבל – אוי – חבל יקרה, 160 מעלות לא יותר
חי: את רואה פוסטים בפייסבוק נכון?
פלורה: כן.
חי: ואיך כולם מופיעים שם?
פלורה: יפים, בריאים ומצליחים, והורים לשתי נסיכות ואביר.
חי: נכון — נו אז ראית פעם פוסט של מישהו שפרסם על עוגיות שנשרפו לו? אז זה כדי שתביני עד כמה כולם נראים טוב כל הזמן.
חי: ראית מישהו שפרסם פוסט על זה שהטיול שיצא אליו בחו”ל נכשל? שפרסם את ההפסדים שלו בבורסה? שפרסם את עצמו עומד מול שער סגור של אולם כי איחר להצגה והפסיד את הכסף? לא
חי: ואז יוצא הלא ייאמן — ככל שאני נראה רע יותר, אני נאהב יותר על ידי כולם. זו הפיזיקה של האנושיות והיחסים בין בני אדם. כי כשאתה נראה רע אתה לפחות כאן, אתה לא עוטה שום מסיכה.
פלורה: זהו!!! זהו בדיוק — אתה ממש כאן — אז אפשר לאהוב אותך — איך אפשר לאהוב מישהו עם מסיכה שלא יודעים מי נמצא מאחורה?
אני: נכון, איך אפשר לאהוב מישהו עם מסיכה שלא יודעים מי נמצא מאחורה אבל איך יודעים שהוא עם מסיכה ?
פלורה: באמת איך ?
אני: עם מסיכה — לא ניתן לדעת — אתה טוב אתה רע, אהוב לא אהוב — אבל כשאתה נראה רע כל המסיכות יורדות ואנשים מתים על זה — למה? כי ההשוואה והתחרות נהיות חסרות תוחלת.
שיעור פרטי מסוג חדש
חי: ואז כשאתה נאהב, מופיעה החוויה של להיות בחיים. אז סגרנו הכל.
פלורה: איפה ההרצאה הזאת — אני רוצה גם לשמוע אותה.
חי: זה היה חד פעמי :((( אבל אני אעביר לך כמה דברים אם תרצי.
פלורה: איך תעביר לי?
חי: באופן אינטימי, בשיעור פרטי, דרך הפה :)))
ושפתותינו נצמדות שוב
—————————————————–
