כסופר, אני כותב מתוך צורך פנימי ולא מתוך תכנון מוקדם. הכתיבה שלי נולדת מחוויה רגשית חזקה – פחד, בלבול, אובדן או תחושת דחיפות לספר משהו לפני שייעלם. אני נמשך לריאליזם חשוף: דמויות אנושיות, לא מושלמות, שפועלות תוך כדי כאוס ומקבלות החלטות לא תמיד נכונות. אני מתמקד בפרטים הקטנים וברגעים השקטים, כי שם בעיניי נוצר המתח האמיתי. העולמות שאני כותב עליהם קשים ולעיתים אלימים, אבל תמיד יש בהם מקום לקשר אנושי, לחברות ולאור קטן בתוך החושך. השפה שלי ישירה ופשוטה, והדימויים באים מהחוויה עצמה. בסופו של דבר, הכתיבה שלי מנסה להבין איך אדם ממשיך קדימה כשהכול סביבו מתפר