אהבה מהשכונה

הם היו זוג חדש בשכונה. תמיד ביחד, תמיד מחייכים. 

באחד הבקרים הקרים של ינואר, הבחנתי באותה בחורה. היא הלכה לאט, עם עיניים כבויות, לכיווני. תהיתי לעצמי, מה קרה? 

כשהיא עברה לידי אמרתי לה שלום. היא ענתה שלום מהיר והמשיכה ללכת, אבל אז אמרתי לה במשפט חפוז: “היי, הכל בסדר?” 

“כן, הכל יהיה בסדר,” היא ענתה בהיסוס. 

הבטנו אחד על השנייה כמה דקות בלי לדבר. תמיד חשבתי שהיא יפה, אבל הפעם, מקרוב, שמתי לב לעיניים החומות הבהירות שלה, שהיו בצבע כדבש. אף סולדי, ושיער מתולתל ומסודר עם קרם, שנופל מעט על מצחה. ושפתיים עבות וסדוקות מעט מהקור של ינואר, חצי פתוחות, כאילו רצו להגיד לי משהו – אבל בחרו לשתוק.