תוספות נקטפות
לכתבים וסופרים, אם זה במדע של חיים אלו או של חיי נצח, עליהם להיות מעודכנים כל הזמן במה שהם מפרסמים ומה שהדפוסים והקשורים בעניין מוציאים לאור, שכל פעם הם נזכרים בתוספת ,אם למדו אותה או הוצעה להם והסכימו לבדוק אם היא מתאימה למה שכתבו להוסיף אותה בלי בלבול או המתנה של זמן מת. וזה משפר את הרעיונות והפסוקים ואפילו הכותרות שהם כתבו לפני ועלה להם בראש שכדאי לשנות או לתקן.
הרבה כותבים –לפחות אחד שקראתי לבן שלו שהמשיך את ספר אביו, משנים את הנוסח הספרותי שלהם, וזה יולד את הספר מחדש
והקוראים כאשר ידעו שיש שינוי הם ירוצו וימהרו לקנות את ההעתק המשודרג כדי שיחיו את אווירת היודע הראשי בספר זה אחרי האל והנביאים שזה הסופר. אבל יש את אלה שחושבים שלא כדאי לעשות צעד זה, דווקא אם היה הרעיון מוצע, והם לא ממליצים שיכניסו רעיונות חדשים של אחרים, וזה התגלה בענקי השירה כמו “עופר לוי”, שהוא כל הזמן מדבר על זמרים אחרים שהם לא יודעים לשיר-ויש שוני והבדל בין צבע שירתו לאחרים. הוא זמר גדול, שסיפורו קרוב לסיפור החיים שלי, כאשר אתה משתולל בהתחלה בגלל האפשרויות שמסביבך ,ובגלל שאתה מפורסם על צעד חייך וסביבתך, ואז אתה לא שם קווים אדומים או גבולות למה שאתה עושה, עד שהאל מראה לך את האמת ,שהשתוללות לא מביאה דבר אלא האל לוקח ממך אחרי שנתן, ואז אתה מחכה בזמן
ההמתנה או באזור הנוחות עד שאתה מוציא את עצמך מסכנה ומסביבה מזוהמת שמזיקה לך אם המשכת להיות בה, ואז אתה חור בתשובה אחרי היותך איש שומר מבחינת תפילה וברכה אבל עושה בעיה לעצמך עשיית כל דבר אפילו אם זה מתנגד עם הודעת המסורת של הבורא עולם , וזה שאתה משכנע את עצמך שיש אפשרות לתקן כל עוד אתה עושה תפילה, וזאת היא תכונה של אנשים שהכרתי ועבדתי איתם בעבר, שהם מהבדואים שמתפללים ועושים כל דבר וזה בעדות אחד מהם, אבל זה לא אומר שכולם כך, אלא כמה אנשים ששיתפו דרך מסורת עם חיי הנאה, אבל בסוף יש מוצא אחד שהוא שארות במקום הטהור שהוא ליד האל והנביאים בתוכנו עד שאתה נהיה בעל מסורת מוחלט, עם טעויות קטנות ופשוטות שלא מזיק לעשותן בגלל שהאל לוקח במצב שלך כאיש בעל מסורת
שהוא חלש ולא עושה דבר אלא בשם האל המרחם והרחמן. ואז אחרי שאתה מערבב בין שתי החיות, אתה מגיע למסכנה שזה לא הולך ולא מתאים עד שמגיע לפסגה בעזרת האל בלי גאון מזויף ובלי זיהום או איזה שהיא תקלה או בעיה בהקפדה על שיטה של אל וצדיקים. כאשר אתה חוזר לעצמך ולמקור עצמך ולמקור של כל בן אנוש כאשר הוא נולד כנכנע לאל עד שההורים שלו משנים מה שהם משנים, אבל אתה יודע בנקודת פגישה על העצם שזה אתה וזה מה שאתה חייב, וחייב להיותו כדי לממש את המטרה הקרובה והרחוקה שהם שתי החיות בלי הנאה או תאווה מיותרת אלא הכל מה שהאל והנביאים והצדיקים אומרים וזה הוא הבסיס שכולנו צריכים להחזיק מעמד בעשייתו ובלמדו לכל מי שאנחנו פוגשים.
עכשיו אתה כבן אדם מתוקן שלמדת מטעויות ומהשתוללות-כמו שדיברנו על הזמר עופר לפני, אתה בוחר לעצמך את מה שאתה חושב ואת מה שאתה מאמין בו, ויש סוג מאנשים מתוקנים שלא מסכימים אחרי צעד ושלב התיקון איזה שהיא תוספת חיצונית על רעיונותיהם, והם מכחישים כל דבר שלא הם חשבו, והם נהיים עקשנים עד שהם נשברים עוד פעם, אבל שבר זה הוא שבר סופי –כמו שכולם יודעים על המצב החברתי היום בקשר לנשק לא חוקי ובעיות ושליטת משפחות פשע מאורגן, הוא נתקל בבעיה שמובילה אותו להרג או פציעה קשה שמונעת ממנו לחזור לדרך ברוכה-לפעמים, או שהוא נשאר באזור הנוחות הנצחי בחיים אלו עד שפוגש את אלו. ואת הסוג השני שהם חזרו מאוזנים, לא משתולל ולא קיצוני או קשוח, ואז קוראת להם סוג של התפתחות במוח שהתחלתה היא בעיה
בשבילם ובשביל מי שמתעסק איתם, אבל עם הזמן עם תפילה וברכות ואיחול לעצמו ולאחרים את הטוב, הוא נהפך לבעל כשרון במחשבה לא רגילה ואז הוא נהיה בעל הסוג עם האל והיחס הלא רגיל שהאל נותן לו כפול ממה שלקח ממנו, ואז יש לך את בעל הגאון האמתי, אם זה בכתיבה ,מחשבה ומימוש דברים בכל התחומים. סוג זה שומע את האחר-כי למד מחיי עבר, והוא אוסף את אוצר המלים והאינפורמציה הכי תועלת והכי מעשית ומשנה לטוב, מצב של אנשים אלה זה מה שאם כולם הגיעו אליו אז יש לנו את החברה המושלמת בעלת סיעור מוחות ושיתוף בעולה בונה והופך בעלי מצוקה לבעלי כשרון ועשייה מכובדת שנוכל להיות גאים בה.
