וירון מתחיל לעשות את הצעדים הראשונים, גיא מתמתחת מתחת לקרני השמש מתרומם למצב של ישיבה מזרחית מניח את שתי ידיו על ברכיו מנסה לנצל עוד מספר רגעים בטרם הוא חוזר למציאות שמקיפה אותו לירון נשאר עוד צעד אחד קטן לצעוד הוא מסתובב לכיוון של עדי אבל היא כבר ממזמן לא שם הוא נמצא לבד בטריטוריה חדשה גיא מבחין בירון הפוסע לעברו מחייך אליו מסמן לו להתקרב ירון מגרד את הסנטר במבוכה ומתיישב ליד גיא.
” היי ירון, מה המצב ?”
” בסדר, דווקא מתאים לי יום הסטודנט היום קצת חופש מכל הלימודים האלה”.
” כן, אני מבין אותך אני כל כך לחוץ בלימודים שאני לא מעיז לפספס אף קורס בשבילי היום הזה הוא פשוט חגיגה אחת גדולה אבל די נמאס לי אני חושב שאני עוד מספר רגעים אעזוב “
” כן גם לי אין סבלנות יותר וחוץ מזה אני לא יודע אני עצבני וסתם חסר מנוחה, אני מרגיש שבא לי לפוצץ את כל העולם, פעם הרגשת כך ? כאילו אני חי וקיים אבל זה לא ממש אני”
יהיה המשך…
