” אתה מרגיש טוב יותר ?”
” כן “
” אתה רוצה לבוא ושנכין לך משהו לאכול?”
“לא”
” אתה רוצה שאקפוץ עם אבא אליך?”
“לא”
” טוב, שכחתי להגיד לך אבא ואני נוסעים מחר בבוקר לחופש ונחזור רק בסוף שבוע הבא תהיה ילד טוב ואל תעשה בעיות”
” תמסרי ד”ש לאבא”
” או קיי, ביי”.
הוא הרגיש את רמת מליחות הגוף שלו מתגברת ולאט לאט מוחצת את רכות הראש שלו הוא תיעב את שיחת הטלפון, הוא נפגע מזה שאימו לא הזכירה ולו ברמז את הביקור שלו בבוקר, הוא ידע שהיא מנסה להתחמק ממנו אבל גם לא התחשק לו להבין אותה ולהיות רגיש אליה, הוא שנא הוא כל כך שנא את חוסר הרגישות של הוריו ובמיוחד את המשפט “אל תעשה בעיות” הוא כעס לא בעצם הוא מאוד כעס .
בביתם ההורים התחילו באריזת המזוודות לקראת הנסיעה, בחדר השינה הם פתחו וסגרו את דלתות הארון, פתחו את מגירות הנעליים בתנועות חסרות שקט הסתובבו אחד ליד השני ללא מנוחה עד שאביו נשבר ואמר ” הוא רצה להגיד לנו משהו בבוקר ובסוף לא אמר לנו, את יודעת למה הוא התכוון ?”
יהיה המשך…
