שנתו של אביהוא הייתה עמוקה, הוא חלם שהוא מטייל בעיירה שקטה, שדה חיטה גדול הקיף אותה מכל עבר. רגע אחד הוא טייל ברחובות הצפופים, ברגע השני נשמטה הקרקע תחתיו והוא מצא את עצמו מרחף מעל שדה חיטה שנפרש עד לאופק. הוא הביט אחורה במעופו על העיירה הקטנה שעוד הוסיפה להתכווץ, וכמעט נעלמה מאחורי קו האופק כשהשעון המעורר הביא את הקץ על החלום. אביהוא שלח את ידו אל עבר המסך וכיבה את ההתראה בעיניים עצומות, לעזוב את המיטה נראה קשה כמו לצאת מאוהל חם אל השממה הארקטית. בגרירת רגליים השתרכו צעדיו אל חדר המקלחת, שם משחת השיניים החריפה הסירה מעט מהערפילים שכיסו את עיניו. בצאתו מחדר המקלחת נתקל מבטו בדלת החדר של דני וקורות הערב שבו אל זכרונו. החתול הארור בוודאי עדיין נמצא בתוך החדר. הוא ניתק את עיניו מהדלת ונכנס אל חדרו כדי להחליף בגדים, לא משנה מה קורה אצל דני, יש לו יום עבודה לסיים.
