מבוא:
דרך עם ערך, נראה מוזר בימינו, אתה רואה את כולם סופרים כסף וחושבים איך לעשותו ואיך לממש אודות ואפשריות ולהפוכן לזרם כלכלי שזה אם אנחנו צריכים או לא, אלא ורק חיקוי עוור למי שעשה כסף וחשב שהוא בדרך זאת מצא את עצמו וסיפק אותה ואת משפחתו.
דבר זה מביא הרבה השלכות על המממש ועל התלויים בו. הוא לא נשבע ומנסה בכל דרך ושיטה לחפש שיטות –אפילו בקומבינות, להוסיף עוד כסף על ההמון שעשה ולחזק את הזרם הכלכלי שלו ושל התלויים בו. שאת המחלה שהוא לא נשבע ולא מפסיק ולא מסתפק, הוא עובר לכל ערך חומרי שיש ,אפילו לבירוקרטיה ההורסת עמים ואנשים, ובולעת את הקטנים ללא אזהרה, וזה בביטוי אחר “חוק היער”.
אתה רואה איך החברות המובילות אפילו לא לפי מדידה עולמית אלא מקומית, אתה מוצא אצלם אחלה סחורות של אכילה וצריכה , ירקות ופירות, לחם, שוקולדים ומאפים, אבל הם לא מוכרים את כל מה שהם מיצרים, אתה מגיע למסקנה שהם זורקים אותם בים או בפך זבל ,ולא נותנים לעניים להשתמש ביתר יצירה שנשאר ללא מכירה ובשאר המזון או המוצרים. ולזה אנחנו קוראים “בירוקרטיה שולטת”. הם מפחדים שישיג העני את אוכל יומו, והספקה זאת מסקנת עסקים וזרם כלכלי שהגדולים עושים על חשבון הרעב הקטן, העובד בכל כוחו להגיע למצב נורמלי של בן אדם שמסתפק בפרוסת לחם לו ולמשפחתו בסוף היום.
זה דבר ראשון שהבירוקרטי לא מסתפק, ואפילו זורק את שאר היצירה שלו כדי שלא תגיע לידיים הלא נכונות-לפי דעתו, וזה מייצר את הפער הכלכלי שכל העולם נלחם לקפוץ מעליו ולהגיע למטרה ומסקנה שכל אחד מגיע לו פרוסה בסוף היום, לו ולמשפחתו.
דבר אחר שנוצר מערך חומרי זה, שאוכלוסייה קטנה היא השולטת, ואחוז חזק כזה למרות שהוא לא פופולרי במימוש ,יישאר השולט על מי אוכל ומי נשאר רעב, מי שותה ומי מחפש טיפה על טיפה של מים ההישרדות וזכויות אבודות בתוך האישור הזהבי של אנשי יצירה.
דבר אחר שהרבה רווקים נשארים בלי נישואין, וזה נותר מפחד שלא ימצאו לחם ומים למשפחות שלהם, ואנחנו יודעים שהחרדים למשל ,הם החברה הכי ענייה בכל הארץ, אבל מצד שני הם הבעלים הכי שיש להם דירות בהקלה מהמדינה, וזה אולי הקש שאם לא שמו בצד הוא יהרוס וישבור את גב הגמל ובסוף, נוצרת חולשה פוליטית ,ולא ימשיכו המפלגות הדתיות –אם הם ציונים או לא, בתגבור מצד קולות ההצבעה או פעילויות ברכה לראש הממשלה וכו’.
ושאר האוכלוסיות והחברות בחברה הישראלית גם כוללות אפשרות של זעם שמוחבא בתוך העבודה היומיומית והטיפול באישה ובילדים, אם זה עניין של השכלה או חינוך ,הבראה ופרנסה מצד האישה והילדים אם גדלו והתחילו לעבוד וכל מה ששייך לחיים היומיומיים. נקודה זאת מסתתרת מאחורי דברי הפוליטיים והבירוקרטים ,והם משחקים את המשחק לפי היכולת לעניים להגיע ללחם, אפילו אם אנחנו במדינה דמוקרטית, אבל המלחמה המסתתרת היא החשובה, וכמו שאמרו: “אל תהיה שמח במה שמולך, אבל לפי שמסתתר מאחורי גבך”. וכל אדם שמגיע לממשלה או ליכולת ייצור אדירה ,מנגן על כאבי העניים ,ולפני כל בחירות ,אם זה מקומי או ממשלתי, כולם אוהבים את העני ומחפשים פתרונות שהם בפועל זמניות וזה מה שאנחנו מכירים בשם “שמלה בהזמנה אישית”.
כל מה שסיפרו לפני זה השקט לפני הסערה, והשאלה שממשיכה לעלות בכל שכל שחושב: האם לחיות לפי פתרון זמני, או לעבור לאוכלוסייה השולטת-ולזה מחיר אדיר, או להילחם בשביל הפרוסה עם להגיד לא לשעבוד ולעבוד לפי יכולת בפעילויות שמתקנות זרם, שזה לא הכי כלכלי ולא פוליטי מוחלט, ובזה הוא בוחר “דרך של ערך” שאנו ננתח בספר זה ובכתיבה ערכית בעלת חשיבה של קהילת העניים ובעלי הרמה הבינונית בארץ ובעולם. וערך הזהב שלנו שנשיג מספר זה ,זה “אני לא חיי לעשות כסף, אבל עושה כסף בשביל לחיות”, ובקריאה עם הבנה נשיג את התבונה ואת הבסיס לחיים שמחים ושמחת חיים מצואה.
כתוב תגובה
כתוב תגובה
