חריגה מרוב ספיגה
כמו שדיברנו לפני על הסביבה ואיך היא משפיעה על הנפש, ההתנהגות וטוהר הלב.
אמרו שהלב סופג כתמים לבנים או שחורים, והצבע של הלב אם היה רובו לבן הוצל הבן אדם מגיהינום ומהאש אחרי המוות, ואם רוב הכתמים היו שחורים אז יש חשבון קיים בין האל לבין עבדו, שעשה מעשים לא טובים. ומי יודע אולי האל ייקח בחשבון את מצב העבד ואת המשפיעים מסביבו, וזה קיים, שהאל מבטל את החשבון בגלל סיבה שהיא לפי דעת האל חזקה ונותנת לבעלה להיות מוצל מהאש ומהייסורים אחרי חיים אלו.
פעם היה בן אדם שלא היה דתי, ובמלים אחרות לא היה מתנהג בצורה טובה כלפי אחרים ולא היה מכבד אותם. היה קשה לב, מזיק בכל צורה לכל האנשים ,הקרובים והרחוקים, אשתו ילדיו, אמא, אבא וכל מי שהיה חי בסביבתו. הוא התחיל לשתות אלכוהול, ולהשתמש בסמים קשים, היה מהמר בכל אגורה שהזדמנה לו, לא היה עובד, היה מקלל, והכי חשוב מהרע שעשה, לא התפלל אפילו פעם אחת שהאל ימחק לו את החטאים וישלח לו. לפני מותו, הוא התחיל להרגיש בחולשה-חוץ מהחולשה הבסיסית והאמתית שהרגיש בה בכל פעם שהיה עושה רע, החולשה נהיתה יותר והוא ידע בסוף שהוא הולך לעולמו, שהוא מת. הוא התחיל לחשוב ולשאול את עצמו מה יקרה לו אחרי המוות, ובגלל שכל מי שהיה סביבו היו מסורתיים והוא גדל בעולם מסורתי ,אז הוא אמר לילדיו: תשמעו ילדיי, נכון שלא הייתי טוב אתכם , אבל אתם יותר טובים ממני, ותעשו זאת, אחרי מותי תשרפו את גופתי, ותפזרו את האפר של גופתי כמה שאתם יכולים כל קצת מהאפר במקום אחר ובמקום רחוק מהשני. אמרו לו למה אתה עושה ככה?, אמר להם :זה ביני לבין האל ולא ביני לבינכם. האיש נפטר, ועשו ילדיו כמו שאמר להם. האיש מת ובא חשבונו בינו לבין האל. אמר לו האל: למה נתת לילדיך לשרוף את גופתך ולפזר את האפר?, אמר האיש: מהפחד ממך אלי, לא רציתי להישאר גופה ואז תשרוף אותי, רציתי להיות מאות ואלפי חלקים כדי שלא אשרף באש, אכל זה מפחד ממך שאני בטוח שאתה האל הנותן והלוקח חיים. ואז האל סלח לו בגלל פחדו האדיר מאלו והכניס אותו לגן עדן. זה מקרה יוצא מהכלל מספיגה בסביבה והעולם שמסביב, וכל זה נבע מרחמים של האל הרחמן המרחם ישתבח שמו.
הרבה מקרים אחרים שהבן אדם ממנו סופג מסביבתו מה שמשפיע עליו ואז הוא לא מצליח ,לא העולם זה ולא בעולם הבא. זה מתחיל כאשר הבן אדם ממנו נולד עם האמונה באל, וזאת כמו שהסברנו לפני אמונת הבסיס של כל מי שנולד בעולם זה, ואחר כך ההורים או הסביבה משנה אותו ,בדתו, בהתנהגותו ,ערכיו וכל מחשבותיו. והפתרון לזה ,זה שתהיה אתה הסביבה ולא מה שמסביבך, וכל תפילה שאתה מתפלל, אם היית מאחד ואומר שאין עוד מלבדו באיזה שפה שהיא אז האל יגן עליך בשתי העולמות, וכל תפילה וברכה שאתה מוסיף זה מוציא אותך ממעגל הקורבנות או בעלי החטא הראשיים. הראשיים הם מוכרים וידוע שהם –כמו פרעה, יסחבו את כל מי שהיו תחת שלטונם ושליטתם לגיהינום, וזה יכול להיות בכל הרמות של החיים ובכל הדרגות ולכל מי שלא מחשב אותה נכון ונופל קורבן לעצמו ולגאון המזויף.
והחלק השני אלה שהם הקורבנות לפרעה וחבריו. הם לא עושים רע רק כאשר המשתלט עליהם צווה אותם ואומר להם לעשות. ואנחנו קוראים להם “הקורבנות האשמות”. וביום הדין בחשבון עם האל בדיון העליון , ובבית משפט עליון, לא יהיה להם תירוץ או איזה שהיא סיבה שתמנע מהם ליפול בגיהינום לנצח.
הם יגידו לאל שהם היו חלשים ולא הייתה להם ברירה ובגלל זה הם עשו מה שעשו ,הרגו ,גנבו, קיללו, ועשה מעשה השטן ואז האל חישב אותם כאשמים, והאל יגיד להם: ארצי הייתה רחבה ,למה לא עבדתם אותי ולמה לא התפללתם, למה ולמה, ולא יהיה מענה לאשמים, לא שהיו חלשים ולא שהיו אבודי הכרה, זה החשבון הסופי וזאת הספיגה שלא נותנת אלא היא לוקחת ולא משאירה דבר. בחיים שלנו הם היו שפוטים מהגדולים שלהם ולא הייתה להם אפשרות לבחור או להגיד, ולזה אנו קוראים “כלא של החיים”. וביום הגין הם יכנסו לכלא היותר גדול, הכלא של גיהינום.
פעם היה ראש ממשלה שהוא טוב ומאמין, והיה יושן מתחת לעץ, ולא היה יושן במיטה ולא היה יושב על הכס של המלכים, והגיע למדינתם שליח ממלך אחר, ואז פגש אותו ליד העץ ושאל אותו: איך אני יכול להגיע לנשיא של המדינה שלכם?, אמר הנשיא זה אני, ואז אמר השליח לנשיא: צדקת, והיית מאובטח וישנת מתחת לעץ.
אחרי כמה זמן בא לנשיא אחד מקהילתו, ואיש הזה לא היה מאמין. והיו יודעים לפי תורת המאמינים שמי שנהיה מאמין אז החיים האלו הם הכלא שלו ואחר כך אחרי המוות הוא יהיה בגן עדן. ומי שלא היה מאמין אז החיים האלו הן הגן עדן שלו ואחר כך ילך לגיהינום. אז שאל האיש והוא היה עני: או כבודכם, למה אני הלא מאמין וחי בחיי עוני ואתם אומרים שחיים אלו הם גן עדן של הלא מאמינים, ואתה המאמין וזאת חיי הכלא שלך אב אתה נשיא?, אמר הנשיא: זה גן עדן שלך לעומת האש שמחכה לך, גן עדן גרוע ואש יותר גרועה אחר כך, ואני לעומת גן עדן נפלא שמחכה לי ,זאת הגיהינום ואני נשיא בכלא זה. ומסיפור זה אנחנו לומדים שגן עדן גרוע ללא מאמין זה אומר שיחכה לו כלא נצחי באש שהוא יותר גרוע, וכלא של זהב ויהלומים וחיי מלכים למאמין ,זה אומר שמחכה לא גן עדן יותר טוב ויותר עשיר שיש בו כל שבר והוא לנצח, זאת המשאלה הכי טובה לאמת ועשיית חובה, ללא קשות בביקוש וללא הפיכת מחשבה, זאת מחשבת הטוב שמקבל טוב והרע שהרע זה מה שמחכה לו, זאת הספיגה שהורגת-או מתקנת תיקון נצחי.
