כל קהילה מבינה את משלה
כמו שאמרו: “בעלי הכפר הם שהכי יודעים את דרכיה”. וזה מאמר שנאמר מיותר מאלף וארבע מאות שנה, מהחכמים של הבדווים. וכולם יודעים את היכולת של הבדווים במדבר במעקב אחרי אנשים. ותושבי הכפרים והערים הגדולים היו משלמים לתפקיד זה במיוחד וזאת הייתה אחת משיטות הפרנסה של תושבי מדבר.
אנחנו כחוקרים ומחפשי ידע עלינו ללכת אחרי כל מה שמייצר תקווה וקלות בחיים לנו ולאחרים, ולפי ידע וניסיון אנחנו צריכים לכתוב ולחבר את כל מה שמביא את החיים לכל מקום בלי לקבל תמורה אדירה שמקשה על האחרים לרכוש ידע ושיטות ניהול חיים.
לכל קהילה בכל חברה יש את התארים שלה ואת מה שהיא מפורסמת בעשייתו ,והקהילה נהיית מיוחדת במה שהיא עושה, אבל השאלה פה: כמה הם משתמשים בערכים ומכניסים אותם בחייהם מול החיים הכלכליים והעושר העיוור. למשל פה בארצנו אנחנו חיים עם שלושת הדתות שהם מהשמיים, אבל הדבר הכי חשוב זה איך לנצל את החיים האלו העשירים בערכים לטובת שמחת חיים והצלחה אישית וקהילתית אפילו חברתית ברמה מדינית.
לצערי הרב ,כל דת מהדתות האלו חושבים שהם מי שיכולים להחליט או לשנות על חשבון האחרים-ברוב המקרים, וחשיבה זאת היא גורמת להריסת ערכים שכולנו מחבקים אותם וטוענים שאנחנו בעלי הערך והמסורתיות הבונה והלא הורסת, ובכל מפגש או מקרה ,השונאים מתחילים לקלקל את הצורה של הדת המסוים ובסוף אנו נתקלים בניסיון להריסה בלתי ישירה עם תמיכה ברמה לא קטנה ולא מצומצמת, ואנחנו קוראים לזה “מלחמת הדתות”. וזה נובע מתאוריית הקונפרציה שהיא קובעת לבעליה ושולטת עליהם בשם הדת או איזה גורם אחר. ואנחנו כמארי שכל עלינו להאיר את ליבבותנו בנוסף ,ולא לחשוב בצורה שלא מביאה אלא קונפליקטים ושנאה. אני כמוסלמי ולפי הספר הקדוש שלי ופסקותיו ,אני מדגיש על חובת קבלת האחר, ואם האהבה היא הדת והיא הערך הראשי והאמצעי אז בא במקביל השנאה וההרס לכל מה שהוא קדוש ועלינו כמארי לב ושכל לחבק ערך זה בלי יתר שנאה, וכמו שאמר לי אחד האומנים שהיה מצייר את הפנים בדיוק ונותן מהלב: אסור לך לשנות או להרוג אלא מי שבא במיוחד להרוג אותך. ואמר שזה בכל הדתות מה שהאיר לי את החלק הכי חשוב בדת ובמסורתיות נכונה וזה לאהוב אפילו אלה ששונאים ,שאתה בתור המנהיג של עצמך קודם כל והמשפיע בערך ובאמונה צריך לבנות ,ואם דיברת יפה ובצורה מכובדת ,עיוורי לב יתעוררו ואם אחרי שנים רבות ,וזה הכוח של הבנייה שבאה מהאל ומהנביאים שבילו רוב זמנם בדיבורי אהבה עם האנשים אפילו עם השונאים וחסרי לב, ואלה לא אומרים עליך שקרן באמת, אבל משקרים בדת של אלוהים וזה הוא דת האהבה והדו קיום עם כל העולם ועם כל האנשים.
יש פעם שהייתי העבודה שלי בשמירה בהוסטל לבעלי צרכים מיוחדים, מישהו חרדי ראה אותי ודיברנו, והוא הרגיש איך אני מתנהג עם האחרים ואיך אני מת רק שיישארו בנוח ושמחים אפילו על חשבוני עם אנשים שלא מעריכים אהבה וטובת לב ,הוא אמר לי: ברוך השם שאתה מתעורר בבוקר ואומר תודה אלוהים כי אני חיי. וזה השפיע עליי והרחיב לי אופקים חדשים עם אנשים שמעודדים את יצירת האהבה ואת ההתנהגות הבונה.
ובנוסף יש אנשים בעלי ערך מהחיים, הם בעלי שכל מואר אבל נשאר שהלב שלהם יאיר ויתחילו להבין למה האל ברא אותנו ומה מטרת החיים באמת ומה התמורה שמקבלים, אם לא בחיים האלו אז אחרי המוות, וזה מזכיר לי מחקר שעשיתי בתוך לימודיי במכללה האקדמית אונו, היה עלינו לכתוב מחקר איכותני על החזון שלנו בחיים. כתבתי את העבודה ובסוף כתבתי על החזון שלי בדף אחד, והוספתי על החזון שלי ,החזון שהוא אחרי המוות וזה לכנס לגן עדן לשפר את מעשיי והתנהגותי בחיים אלו כדי להשיג מטרה זאת. ובסוף קיבלתי ציון של תשעים וכל הסטודנטים שהגישו עבודות קיבלו ציונים פחות משלי, וזה היה אחרי טובת האל בטובת הראש הפתוח שקולל בתוכו מטרה לאחרי המוות ולחיים הבאים ולא רק לחיים האלו.
הרבה מהלא מאמינים באים בטענות שהדת זה מזמנים שחלפו, ושהאנשים לא היו עסוקים בתחומים שונים כמו שאנחנו עושים היום, ואם אתה בא להם בדעה מהדת הם פוסלים אותך ואפילו לא מוכנים להמשיך בהאזנה. אבל את האמת שכל דת בא במשהו מיוחד שקשור בזמן שלו, כמו היהדות הייתה דת החוכמה, והנוצרות האמתית היא דת הרחמים והאסלאם הוא דת המעשה, כל דת יש לו את הערכים והתארים המיוחדים שלו, ואם הבנו את הדתות נכון היינו יודעים ומוודים שזה דרך האהבה וטובת הלב וההתייחסות לאחר כשווה. ואלו הערכים שלנו אנחנו חיים ומתים לפיהם ,ללא השתנות וללא נטייה לשנאה וכל מה שהורס, זה הטבע שלנו, יצירתיות בחיים האלו ובחיים שאחרי.
