הגוף שלי הוא מקדש

הגוף שלי הוא מקדש, כזה יפה עם חצר גדולה, חלונות מרובעים ארוכים ודלת מעץ דיי עבה.

במקדש שלי יש תקרה גבוהה וקירות לבנים צחיחים ומה שמיוחד בו זה שאפשר לראות רק מבחוץ, אסור להכנס לבפנים.

זה לא שאני קמצנית או שתלטנית שרוצה אותו רק לעצמי, זה פשוט מקום קדוש שלאף אחד אסור לבקר או לראות אותו, חוץ מלי.

למקדש יש מפתח אחד 

שיש אותו רק לי בלבד, כי זה מקום שלי ואני מחליטה שלא יכול לבוא אליו אף אחד,

לפחות ככה חשבתי שזה…

 עד לאותו יום שמישהו החליט שהוא לוקח לי את המחסה.

המקדש שלי היה נעול כמו תמיד אבל פתאום הגיע זר אחד שהחליט שמנעול אותו לא מפחיד..

את דלת העץ הוא פרץ ושבר ובחצר היפה את הדשא עקר..

את כל החלונות המרובעים הגבוהים הוא שבר, אולי הוא רצה שלא ישאר שם דבר.

על הקירות הלבנים קשקש ואת כל המקדש צבע בטוש בוהק, לא היה לו אכפת אם הכתם לא ימחק

גם אל התקרה הגבוהה שמגיעה עד הרקיע הוא הושיט את היד ותפס הטמיע,

זה לא היה בשביל נקמה או משהו רע, אני מניחה שלנפץ את החלונות גרם לו רגע של הנאה,

אבל באיזה מחיר? כל המקדש שבור, וכשהוא הלך המקדש היפה היה נראה כמו גוש של כיעור,

וכשהסתכלתי על המקום שהיה פעם כל כך מואר טהור, כל מה שראיתי זה את השברים הקשקושים ואת חוסר האור.

המקדש לא מה שהיה פעם ויש הרבה מה לשפר,

אבל מיום ליום זה טוב יותר.

כרגע הצבתי גדר גדולה ושכבת מגן כדי שאף אחד לא יוכל להתבונן, בנוסף גם התקנתי דלת פלדה, כי כרגע בשביל בטיחות המקדש לא אכפת לי להיות בודדה,

אז אם הגוף שלי הוא מקדש מה כל זה שווה, אם למרות כל התיקונים המקדש בחיים לא ירגיש יותר כמו מחסה.