3-“הרחמן המרחם”
לפני האוכל אנחנו אומרים: “בשם אלוהים הרחמן המרחם”, וזה כדי שנחיה את היוקרה של שם זה של האל שרחם עלינו ונתן לנו אוכל. ויש לאל מאה רחמים השאיר אחת לחיים שלנו והשאר זה בשמיים שעוד לא היה תוצאותיהן והשפעתן על בעלי חיים שבחיים אלו. פעם היה הנביא עם חבריו ואז ראה אישה שתופסת את בנה, ואז שאל את חבריו:”האם היא זורקת את בנה לאש?, אמרו :לא או שליח של האל, ואז אמר הנביא: האל מרחם עלינו יותר ממה שאמא זאת מרחמת על בנה”, וכל הרחמים של האמהות מבני אדם וכל בעלי החיים זה מהרחמים של האל, הרחמים היחידים האלה שהשאיר האל בחיים שלנו, וכל ההתעסקות שבין בני האדם והטובות שביניהם והרחמים של השופטים של בתי משפט והאחראים על האנשים וכל התנהגות של רחמים שהיא היא מהרחמים של אלוהים עלינו, ואם דמיינו את הרחמים שנמצאים בחיים שלנו שבין האיש ובת זוגו ובניו והורים שלו והעובדים איתו ועם כל שוטף שחי איתנו זה מרחמי אל, ואיך הציפור מאכיל את האפרוחים שלו, ואיך האמא לא אוכלת כדי שבניה יאכלו, ואיך האבא יוצא לעבודתו ולא לוקח איתו הרבה אוכל כדי שישאיר לאישה והילדים שלו והוא מביא איתו אוכל אחרי שובו מהעבודה. יש מי שאומרים שלא נשאר רחמים בחיים אלו, כי אתה רואה את האנשים הורגים אחד את השני דווקא במגזר הערבי כי מהתחלת השנה הגיעו ההרוגים במקרי ירי לששים ושישה הרוגים ואנחנו עוד לא גמרנו את השנה הזאת, ממה שקראנו ושמענו שהרוצחים מקבלים מאלף עד אלף חמש מאות שקל כדי להרוג וזה מראה לנו כמה הנפש האנושית נהייתה זולה ולא עושים חשבון שאם לקחו חיים הם נשארים לנצח בגיהינום אם לא חזרו בתשובה חוץ מהסימנים של עצב וחרדות וראיית ההרוג ואלה כי תוצאה מהריגת בן אדם ולקיחת חיים שהאל נתן, ואנחנו כמאמינים אסור לנו להשתמש בגופנו כלומר למכור חלקים למי שצריך כמו כליה וכו’ אלא אם זה מציל חיים, ואנחנו צריכים להתפלל בכל רגע על ברכת הגוף שהאל נתן לנו, ויש את סבותינו ואבותינו שאומרים אפילו צפורניים אם אנחנו גוזרים אנחנו צריכים לקבור אותן כדי שביום הדין נחזיר אותן לאל הבורא. וכל זה על אי רחמים מעיד לנו שיום הדין נהיה קרוב וכל הסימנים הקטנים קרו ונשארו הסימנים הגדולים אבל עם כל זה הרחמים של האל לא נגמרים ונשארים אפילו בקרבת יום הדין ואז יש לנו את התשעה ותשעים רחמים של האלוהים שנשארו בלי שיממש אותם האל.
