הוא בחיים לא ישתנה

הוא בחיים לא ישתנה.
הוא כל פעם מצפה ממני להשתנות בשבילו, הוא רואה איפה אני עשיתי משהו שלא טוב לו שפגע בו כי ״לא אכפת לי ממנו״
וזה לא נכון, הוא לא רואה כמה אני עושה בשבילו הוא אפילו מזלזל בזה, לא אכפת לו, כי אם זה לא מושלם אז זה לא מספיק.
אני אמרתי לו כל כך הרבה פעמים על דברים שחשובים לי ושאני רוצה אותם בזוגיות לא רק ביוזמה שלי,
כמו שיחות עמוקות או שיחות עם משמעות, להתעניין בדברים שאני אוהבת, לשתף אותי בדברים שמעניינים אותו, לא להשפיל אותי מול אנשים. הוא לא מנסה אפילו לשנות את זה.
זה מתסכל שבן אדם מצפה ממך להיות 100/100 בזמן שהוא לא מוכן לתת מעצמו 60/100.
אני לא מבקשת שישנה את כל עולמו סביבי ההפך אני בעד שילוב שני העולמות שלנו,אני בעד שכל אחד יעשה דברים שהוא אוהב גם אם השני לא בהכרח אוהב, אני בעד לתת ספייס כשצריך, אבל אני גם חושבת שמאוד צריך לדבר, להסביר, לתקשר אחד לשני.
בלי תקשורת אי אפשר להמשיך לבנות זוגיות,
ואני מרגישה שאני לא מקבלת ממנו את זה.
אז למה בעצם אני נשארת?
אולי כי כבר נוח לי?, אולי כי אני אוהבת אותו יותר מידי?, אולי כי אני מפחדת?, אולי כי אני אוהבת את המשפחה שלו מאוד? או אולי כי אני אוהבת את המחשבה עלינו בעתיד?
כי בטח בעתיד הוא ישתנה, הוא כן ינסה ליזום שיחה אחרי ריב, הוא לא יפגע בי עם המילים שלו ליד אנשים, הוא יבין מה המשמעות של שיחה טובה עבורי.
אבל הכל זה רק אשליה, אני לא יכולה לשנות בן אדם.
אני לא יכולה לגרום לו להבין אותי אם הוא לא רוצה להבין אותי.

אני גם חושבת שבטח הוא חושב כמוני, הוא גם חושב שהוא נותן הכל ושהוא מנסה,אז מה עושים במקרה כזה? אם שני הצדדים מרגישים שהם נותנים מעצמם מעל ומעבר.
אולי כבר עדיף לסיים את זה?, אולי הדרך שלנו להראות אהבה היא שונה אז לכל אחד יש צפיות שונות מהשני ובגלל זה לכל אחד קשה וכל אחד מוצף.
אבל איך? איך עושים את זה?
איך נפרדים ממישהו שהיה חלק כל כך משמעותי בחיים שלך?
מה אומרים? האם זה כבר יהיה מובן מאילו כשאתחיל לדבר? איך אני מוציאה את המילים האלה מהפה שלי? זה באמת כל כך מפחיד אבל אולי גם כל כך משחרר.