היונים עפות נמוך

וְאוּלַי זֶה נִרְאָה כִּי 

 

הַצִּפּוֹרִים מִתְעוֹפְפוֹת גָּבוֹהַּ 

וְאִם הַיּוֹנִים נִשְׁאָרוֹת נָמוּךְ 

וְהֶעָשָׁן שֶׁמְּלַכְלֵךְ אֶת הָאֲוִיר 

נִשְׁאַר צָלוּל 

 

אֲנִי צוֹלֶלֶת בְּיָם שֶׁל צְלִילֵי אֲדָמָה 

וּמְגַלָּה שֶׁיֵּשׁ בִּי הַכִּישׁוֹר לְהַצְמִיח

מֵהַפַּחַד 

שְׁקֵדִיָּה 

 

זֶה הוּא שֶׁקָּרַע בַּשָּׁמַיִם חֹרִים 

וְשָׁלַח אוֹתִי לְרֹבַע מֵרוֹתֵעַ 

בְּמַמְתִּינָה

לְצֵל שֶׁהוֹלֵךְ אִתִּי לְעִתִּי

אֵשׁ חֲרִיפָה כְּעֵדָה 

 

בְּתוֹכִי קַרְנַיִם 

וְצֹרֶךְ לְיָרֹק טוֹבְעָנִי 

אַךְ, נֶאֱמַר לִי לֹא לִהְיוֹת כֹּה קַטְנוּנִי 

 

הַכּוֹכָבִים מִסְתַּכְּלִים מַטָּה 

לִרְאוֹת מָתַי חוֹזֶרֶת לָהּ הַחַמָּה 

וְהָאוֹרוֹת אוֹמְרִים שֶׁלֹּא נִצְרְכוּ בָּהּ 

וְעַל כֵּן נִסְקֵלָה,

כְּאוֹת הֲמָרָה 

 

וְאִם הַיֶּרַח כְּנָשִׁים בְּתוּלוֹת 

מַתְחִילָה לְמַלְמֵל 

פֶּה מָלֵא סוֹדוֹת 

 

אֶנְשֹׁךְ לִי זְרוֹעַ אָדָם רַע 

וְאֶעֱשֶׂה טוֹב, 

עַל פְּנֵי הַכָּתוּב בִּכְתוּבֵי הַכְּתוּבִיָּה 

 

כִּי כָּךְ נֶאֱמַר 

אֲנִי אֱנוֹשִׁי חָדֵל 

וְאַתָּה.