י”ה-עדות – פרשת יתרו
דַּמְיְנוּ אֶת הָאַפִיפְיוֹר עוֹמֵד מוּל מַצְלֵמָה,
וּמַצְהִיר שֶׁהוּא מִתְגַּיֵּר – לְמַרְבֵּה הַתַּדְהֵמָה.
חֵלֶק מֵהַנּוֹצְרִים יַעֲדִיפוּ שֶׁתִּבְלַע אוֹתָם הָאֲדָמָה,
אֲחֵרִים יְבַקְּשׁוּ נְקָמָה.
.
זֶה יִפְתַּח אֶת כֹּל מַהֲדוּרוֹת הַחֲדָשׁוֹת,
זֶה יְצֻיַּן בְּאֵינְסְפוֹר דְּרָשׁוֹת.
זֶה יְעוֹרֵר סַעֲרַת רְגָשׁוֹת,
וְיִגְרֹר שְׁמוּעוֹת וְהַכְחָשׁוֹת.
.
דַּמְיְנוּ שֶׁכָּךְ הָיָה מַצְהִיר שֵׁיחְ’ מֻסְלְמִי,
לֹא סְתָם שֵׁיחְ’ אֶלָּא מַנְהִיג דָּתִי מְקוֹמִי.
מַנְהִיג סוּנִי אוֹ שִׁיעִי,
אֲפִלּוּ מִישֶׁהוּ כְּמוֹ – חָמִינָאִי,
שֶׁבְּיוֹם בָּהִיר – מַחֲלִיט לִהְיוֹת יְהוּדִי.
.
בֶּטַח יִגְזְרוּ עָלָיו מָוֶת,
וִינַסּוּ לַהֲפֹךְ אֶת זֶה לְסוּדִי.
אַךְ הַהַצְהָרָה כְּבָר יָצְאָה לָעוֹלָם,
וְעָלֶיהָ מְדַבְּרִים כֻּלָּם.
.
וְזֶה גּוֹרֵם לְמַשְׁבֵּר תֵּאוֹלוֹגִי,
וְרַבִּים מִתְוַכְּחִים אִם מְדֻבָּר בְּמֵנִיעַ אִידֵאוֹלוֹגִי,
אוֹ בְּמַשְׁבֵּר פְּסִיכוֹלוֹגִי.
.
נוֹצְרִים וּמֻסְלְמִים מַתְחִילִים לִלְמֹד יַהֲדוּת,
חוֹקְרִים עַל מַעֲמַד הָעֵדוּת,
וְלָמָּה אֲנָשִׁים הוֹלְכִים אַחֲרֶיהָ – כְּשֶׁזּוֹ כִּמְעַט הִתְאַבְּדוּת?
.
וְאוּלַי בֶּאֱמֶת זוֹהִי הָאֱמֶת?
אִם מִישֶׁהוּ כֹּל כָּךְ חָשׁוּב מוּכָן עִם כֹּל הָעוֹלָם לְהִתְעַמֵּת,
וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּן בְּכָךְ שֶׁיַּהֲפֹךְ לְמֵת.
.
נָכוֹן שֶׁזֶּה נִשְׁמָע תֵּאוּר דִּמְיוֹנִי לַחֲלוּטִין?
הֲרֵי אַף פַּעַם לֹא הִתְגַּיֵּר אָדָם עִם כָּזֶה מוֹנִיטִין.
אֲבָל זוֹ טָעוּת – זֶה כְּבָר קָרָה,
וְאָנוּ לוֹמְדִים עַל כָּךְ בַּפָּרָשָׁה.
.
יִתְרוֹ הָיָה כֹּהֵן מִדְיָן,
מִתֹּקֶף תַּפְקִידוֹ הוּא הִכִּיר אֶת כֹּל הָאֱלִילִים מְצֻיָּן.
וְהוּא הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁהָאֱלִילוּת הִיא שִׁקְרִית,
וְהָאֱמֶת נִמְצֵאת אֵצֶל הָאֻמָּה הָעִבְרִית.
.
זֶה עוֹרֵר סְעָרָה בָּעוֹלָם הָעַתִּיק,
כְּשֶׁהֵם הֵבִינוּ שֶׁהַיַּהֲדוּת אֱמֶת – וְלֹא סְתָם שְׁטִיק.
הֵם גַּם כָּכָה לֹא הִפְסִיקוּ לְהִתְפַּעֵל,
מֵהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ נִגְאַל עַם יִשְׂרָאֵל.
אֱלֹהֵיהֶם הוֹכִיחַ שְׁלִיטָה אַבְּסוֹלוּטִית בַּטֶּבַע,
וְהוּא מִתְגַּלֶּה לִנְבִיאָיו דֶּרֶךְ קֶבַע.
.
וְאָז הוּא הִתְגַּלָּה גַּם לְעַם שָׁלֵם,
וְנִכְתַּב סֵפֶר – שֶׁהָעֵדוּת לְכָךְ לֹא תֵּעָלֵם.
אָנוּ צֶאֱצָאֵי שׁוֹמְרֵי הָעֵדוּת,
אוּלַי זוֹ הַסִּבָּה שֶׁקּוֹרְאִים לְזֶה יַ”ה-עֵדוּת.
.
לַמָּקוֹר שֶׁלָּנוּ ‘נוֹצְרוּ’ חִקּוּיִים,
עִם שְׁלַל לִקּוּיִים.
דָּתוֹת עִם סִפּוּרִים בְּדוּיִים,
שֶׁעַל יְסוֹדוֹתֵינוּ בְּנוּיִים.
.
לָכֵן חֶלְקָם רוֹצִים לְהַשְׁמִיד אֶת הַמָּקוֹר,
כִּי אֵלָיו יַגִּיעַ – כֹּל מִי שֶׁבֶּאֱמֶת יַחְקֹר.
הֵם הֲרֵי לֹא רוֹצִים שֶׁהָאֱמֶת תִּתְגַּלֶּה,
וְאוּלַי הָאֱמֶת תִּקָּבֵר – אִם עַם יִשְׂרָאֵל יִתְכַּלֶּה.
.
אֲבָל אָנוּ עַם הַנֶּצַח,
לֹא נִכָּחֵד – לַמְרוֹת נִסְיוֹנוֹת הָרֶצַח.
נָפִיץ אֶת הָאוֹר – לַמְרוֹת חֹזְקַת הָאֲפֵלָה,
וְנוֹבִיל אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ – לַגְּאֻלָּה.







