מסתכלת מהצד
נאכלת מבפנים
הבטן מתכווצת מלאה מתחים
שוב יציאה לעולם שבו את מרגישה נטע זר
מסתכלת על כולם,מדברים,צוחקים,נהנים
אבל את-נאכלת מבפנים.
הלוואי שיכולת להיות חלק מהביחד הזה
אבל את לבד,לבד
עושה מסיכה שהכל כשורה
הרצון להביע את עצמך כמו שבבית את עושה מצויין
בחוץ נבלעת לך הלשון,המילים בורחות פורחות מהראש
כל שיחה איתך מרגישה מאולצת
אולי זו הסיבה שהרימו ממך ידיים
בתוכך את צועקת:
“תחכו!! בבקשה אל תעזבו! תתנו לי פתח שאוכל להיפתח!”
אבל מיואשת מעצמך גם כן,את יודעת שזה בלתי אפשרי
מרגישה חלולה,ריקה,לא מבינה למה המשקל מראה שעומד עליו בן אדם
מרגישה קלה, שקופה כל כך,אם יושיטו יד,היד עוברת דרכך
בשכל את יודעת וגם האוזניים שומעות
שאוהבים אותך מי יותר,מי פחות
אבל סורגים בלתי נראים כולאים אותך מבפנים
מי אמר שכדי לשבת בכלא צריך סורגים?
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
