הקשר בין גניבה לעזיבה
לגנוב זה דבר חמור, כאשר אתה לוקח את מה שהוא לא זכותך, והאסון כאשר זה מתנפח ומתגבר עד שזה נהיה בדם. כולנו יודעים על השיטה שעובדת בה חברות גדולות באכילת ובליעת את החברות הקטנות, וכל זה בגלל בירוקרטיה, כאשר הכסף זה יותר שווה ויקר מדם וזכות של אחר. דיברנו על שיטת הריסת את המעטים בחברות ואת המסכנים והצריכים והעניים, כאשר הם לא משאירים להם את פרוסת הלחם שימצאו אותה בסוף יום, אפילו אן מעסיקים אותם, כי זה לא אשמתם שלא למדו אולי יש להם סיבות כלכליות או חברתיות שלא עזרו להם לרכוש תואר אקדמי, ואולי עבדו מגיל קטן ולא השלימו את לימודיהם הבסיסיים, רק בגלל שיש חלק יותר עשיר מהם וחלק מהם נולדים עם כפית זהב בפה. אני חושב שהמסר כבר נקלט בקשר לבירוקרטיה ואין טעם לדבר עליו עוד ועוד, אבל יש לחשוב ולהסתכל על נושא זה שהוא גניבה מיותר מזווית אחת, כאשר מתחילים בגניבת ילד קטן מהחנות, והיה שחקן אמירקאי שהוא מפורסם ,הוא אמר שהיה גונב שוקולדים של סניקרס מחנות שליד הבית, הוא היה מתחרט וכואב לו שעשה דבר זה ,אבל הוא פיצה את בעלי החנות בקנייה ענקית יומיומית כדי רק שיסלחו לו, זאת דוגמה קטנה של גניבה של ילד קטן שהתחרט כאשר התבגר, וזאת הנקודה, כי אין מי שלא טועה בחיים שלו, וכולנו מסוגלים לעשות טעויות, אבל כמו שאומרים “תוכל את הפרי כאשר הוא טרי”, ואמירה זאת נותנת לנו ללמוד שאפילו קטפנו את הפרי שלא היה מוכן לאכול, אבל יש גרעינים של פרי זה, אז אנחנו לוקחים גרעינים אלה וזורעים, ואז יש לנו עצים שמוציאים פירות טריות שניתן לאכול ולהאכיל, נקודה חשובה, כאשר אתה גונב וטועה, לא להתייאש או להאשים עצם כל הזמן, למרות שהאשמה לעצם היא עיקרון מעקרונות החזרה בתשובה אבל לא להמשיך על בתדירות חזקה זאת, ואז אם אפילו נשאר שאר של תחושה של האשמה לנפש אז לתקן מידית ולהתחיל לבנות ולפצות אנשים שנפגעו מדבר חמור זה, והטוב שאתה מחלק את הטוב והשווה שבך ובמה שעשיתי כפיצוי על אנשים שלא פגעת בהם ובזה אז יש לך הזדמנות להיות הצדיק שנתן למי שלא לקח ממנו, וזאת דרגה חשובה ושווה במיוחד, כאשר אתה נותן ממה שאתה אוהב וזה דומה לדרגת מעשה חסן עם ההורים, דבר עצום וחשוב, כי אפילו אם מת האחד ממנו בשביל האל ולא היה טוב עם ההורים שלו אז הוא לא נכנס לגן עדן, הוא נהיה ביום הדין באזור בין גן עדן וגיהינום שקוראים לו בערבית “אל-אעראף”, ויש חלק גדול של פסוקים בספר קודש ששמו כך, ומדבר על אזור זה, ממש כמו אזור נוחות,אבל בשלב זה-ואני מקווה שמי שנכנס למקום זה לכנס לגן עדן אחר כך ברחמים של האל- אתה מסתכל על מי שבגן עדן ואז מתחרט שלא הייתי טוב מדי כדי שתכנס למקום יקר שיש בו כל דבר זה, ומסתכל על מי שבייסורים בגיהינום ובוכה ומתחרט שאם האל לא ריחם אותו אז הוא נכנס למקום מפחיד זה, אבל לפי הירושה המדעית ומה שלמדנו וידענו שכל מי שבמקום בינוני זה הוא נכנס לגן עדן ברחמים של האל ישתבח שמו. לפי מסורת של הנכנעים לאל, צריך לקטוע את היד של הגונב, והם עושים דבר זה בערב הסעודית כי יש שם משטר אסלאמי, אבל אמר “עומר” החבר של הנביא שקוטעים את יד הגונב בביצה-כלומר בגניבתה- אבל המידה של הקטיעה של היד זה יותר, ואז הסבירו מדענים ואנשי מדע שהוא התכוון שכאשר הגונב מתחיל בגניבת ביצה ואז זה מתגבר אצלו והוא גונב יותר ויותר ואז מגיע למידה של שלב קטיעת יד. זה לא עונש חמור כמו שאנחנו חושבים כהתחלה, שהאל סולח למי שנקטעה ידו אם גנב אם חזר בתשובה, וזה החשבון האלוהי, כאשר אסור להרוג גם אסור לגנוב ולא משנה כמה ההבדל בין שני מעשים אלה, אבל הנזק נמצא בשני המעשים, ויש סיכוי שגניבה מובילה להריגה, כאשר אתה גונב למשל משני שותפים בלי ידיעתם אז הם מתבלבלים וכל אחד חושב שאחד מהם הוא הגונב, ואז הם הורגים ויורים והורגים, וזה ההחמרה של מעשה חמור זה. עונש אחר לגניבה וזה קביעת תקופה בבית סוהר, וזה ההבדל בין חוקי הבן אדם לבין חוקי האל, כאשר הוא נכנס לבית סוהר הוא נהיה מלך אם לא חזר בתשובה לפי דעת הפושעים בפנים, הם נותנים לו מקום בניהם שהוא עשה דבר רע זה, ואם היה בין האסירים הם לא יודעים מה הוא פשע כדי שייאסר, אבל בקטיעת יד זה סימן למי שגנב כאשר האנשים מסתכלים עליו ורואים אותו הם יודעים כמט בצורה מוחלטת שהוא גנב ואז לא נותנים לו הזדמנות לגנות אותם ונזהרים ממנו, אבל האסיר הוא יכול לגנוב אפילו בבית סוהר והוא ממשיך בדבר זה, וכאשר הוא יוצא ומסיים את תקופתו הוא ממשיך במעשה זה אם לא חזר בתשובה, והיום מעניקים פרסים כספיים ומעמד בין הפושעים בחיים ובסיבה שלנו, הם גונבים סכום גדול נכנסים לבית סוהר אם נתפסו, ואז יוצאים ומבזבזים את הכסף שגנבו, וזה נותן להם ליהנות מדבר שלא שלהם והם ממשיכים לגנוב עוד ועוד. ודבר שעלינו להיזכר, שיש שני דברים שהבן אדם לא נשבע מהם, המדע המסורתי והירושה של הנביאים, והדבר השני זה מהכסף והרכוש בחיים אלו, אמר הנביא: “נהיה עצוב העבד של הכסף”, וזה דבר טבעי ועונש ראשוני לעבדים והרצים אחרי השקל,הכסף והזהב, ואחרי תקופה מסוימת משתעמם לו והוא מתייאש ולא נהיה שמח רק שניסה כל דבר בחיים אלו ואין לו תחושה שהוא חיי, ורוב אלה מתאבדים או בורחים מבעל הזוג בגירוש או הורגים את האחרים רק בשביל הנאה חס וחלילה, ונקודות אלה מעידות על החמרת דבר זה שהוא גניבה ולקחת דבר שהוא לא שלנו בכל צורה שהיא.
