התנהגות זה לחיות או למות
אמר האל בספר הקודש: “להזהיר את מי שהיה חי, והאמירה מתממשת על הכופרים”. פסוק זה נותן לנו להבין שמי היה חי, או במילים אחרות היה שומר על מסורת והולך לפי דיבורי האל והנביאים אם זה ספר הקודש או המורשת של הנביאים שזה המדע על היום האחרון, זה מי שיש בו חיים והחיים שלו מופעלות ואז בגלל זה קראנו לו שהוא חי, אבל מי שהיה בסטטוס הפוך זה לאט לאט הולך למות והנשמה שלו נראית מתה בלי חיים או סימן של תנועה אמתית של ערנות ותשומת לב. אמר הנביא שיש שלושה קשרים על הנשמה והנפש כאשר אתה קם משינה, הראשונה משתחרר כאשר אתה מברך ומשבח את שם האל, והשני כאשר אתה מתכונן לתפילה-כלומר בוקר או כל תפילה שהיא, והשלישית משתחרר כאשר אתה מתפלל. קשרים אלה שמונעות ממנו להיות בעלי יכולת מבורכת, ובעלי כסף ואוכל ושתייה וליבוש וכן תכונות של צדיקים, ועלינו כאשר ידענו לעשות לפי הוראות כי זה ההצלה שלנו מכל סיבוך או קושי שהוא בחיינו.
דימוי זה שהחי הוא בעל התנהגות טובה לא בה מסתם או מכלום, כי יש יכולת שהיא עצומה למי שמתפלל אם זה ברגש או במימוש, ויש כמה תפילות שנותנות לנו את כוח זה, כי אמונה האל מגשים אותה ולא מבוקש ממנו אלא ללכת בדרך זו, ואז האל משלים לנו את הכל. ואחת מתפילות שהיא יותר טובה לנו ממשרת או עובד שעובד במקומנו, והיא להגיד: ישתבח האל, ותודה לאל, ואין עוד מלבדו והאל הוא הגדול ביותר 25 פעמים ואז אתה תרגיש עם הזמן שיש לך חשק לעשות דברים ולממש מטרות וכן אתה תהיה בעל שקט נפשי ושלווה מבפנים.
צורה אחרת על החיים שיהיו בנו אם התנהגנו טוב, כאשר אחרים מדברים עליך בטוב, ואז אתה נהיה חי בעיני אחרים והם מקבלים אותך בצורה הכי חמה ומנסים כל הזמן להיות קרובים ממך והם ירצו להשתתף איתך בכל דבר אם זה תפילה ,ברכה או מעשה מחיינו. והשם שלך יהיה כמו חי בין האנשים שהם מדברים עליך ואז אתה חי ובעל משמעת טובה בין האנשים. וכמו שאמר הנביא: “אתה כמו שהשכן שלך אומר עליך”, וזאת עדות על הטוב שבך. אבל יש לשים לב על כמה נקודות אם כן חיינו והיינו בעלי משמעת טובה בין האנשים ובנינו לבין עצמנו, הראשונה לא לראות את עצמנו ולא להיות גאים בגאון מזויף כי זה מקלקל את המעשה ונותן לאל ולאנשים לשנות אותך אם זה מקנאים –שכן קנאים לפני שאתה בגאון המזויף אבל זה נהיה יותר אחרי זה אבל הזכות תהיה להם כי שנוא אותך בצורה הוגנת כי לא היית הוגן, וגאון מזויף זה מוסיף חושך בפניך ואז האור שהאל נותן לך הופך לחושך וצבע שחור ואז אתה מת לאט לאט אצל האל והאנשים ובינך לבין עצמך. דבר שני וזה לא לעשות טעויות כי זה כמו גאון מזויף עושה שנאה וחושך בפנים, דווקא כאשר אתה לבד כי לא נתת לאל את הערך וההערכה כאשר רק אתה והוא לבד, אז זה מכפיל אתה מקביל של הרעות למעשיך ואז כל מעשיך הופכים לכלום ולשום דבר ביום הדין. אבל יש לשים לב שהאל מתחשב למי שהיה זקוק לטעות זאת, ובשלטון מזמן הנביאים לא היו מענישים את מי שגנב כי היה זקוק לזה והיה רעב. אפילו בזמן רגיל שהוא לא זמן רעב או מלחמה הנביא מוחמד לא רצה להעניש אחד מחבריו כאשר זנה, והחזיר אותו שלושה פעמים כאשר בא לנביא ואמר: “תטהר אותי נביא של אל”, עד הפעם השלישית ואז הוא העניש אותו, והאישה שהייתה איתו היא נכנסה להיריון, והיא באה לנביא עם התינוק שלה, אבל הנביא לא העניש אותה ואמר: “תבואי כאשר הוא נהיה בן שנתיים כאשר ההנקה נגמרת, ואז אחרי שנתיים הנביא העניש את אישה זאת ואמר עליה: “היא חזרה בתשובה חזרה אם חילקנו אותה על כל תושבי העיר הייתה מספיקה להם”.
דברים שעלינו לשים לב אליהם וזה ההתנהגות עם האל ואז עם האנשים ואז עם הטועים מהאנשים, וזה עם הטועים אז איך עם העושים טוב?, העושים טובות עלינו להיות להם משרתים וזה לא מפחית מהערך שלך אלא מעצים אותו ומגדיל את השווי שלך מצד האל והאנשים. ולזה אנחנו קוראים “אחים באל-או בדת”, וזה נותן לנו להרגיש את המתיקות של האמונה, דבר זה ועוד שני דברים: כאשר אתה אוהב אתה האל והנביא לא אוהב אחר כמוהם, וכאשר אתה אוהב את אחיך בדת כדי שיהיה האל מרוצה ממך וכאשר אתה מפחד לחזור בשאלה כמו שאתה מפחד שיזרקו אותך באש-גיהינום. שלושה דברים מוסיפים את מתיקות האמונה, וזה דבר לא קל ולא קטן כאשר אתה מרגיש באמונה, וזה מה שנותן לך את החשק להמשיך להתנהג טוב כי טוב לך ואז אתה מתחיל לעלות ולשדרג את מקומך ודרגתך בין האל ובין האנשים וכן בינך לבין עצמך.
