חיים רגילים עד כאב…
שמונה ועשרים. 10 דקות לפגישה.
Table Of Content
אני עומד ברחבת הבניינים של שכונה חדשה, ערב שקט, אורות הבניינים דולקים בצהוב משפחתי. ליד שולחן ארוחת הערב. חיים רגילים עד כאב.
חי: (חושב) זה בטח נשמע כמו – תשתה את החלב, תסיים את החביתה, למה אתה משאיר פירורים, הנקניקיות מוכנות, אבל אוכלים את זה עם חרדל, מה לשים לך שתייה — פטל? איך היה היום שלך? סיוט.
משפחות, ילדים, אוכל תעשייתי, העיקר להכין מהר ולתת להם, אין זמן, אין כוח, שמים מיץ פטל בכוס מוסיפים מים, “זיפ והמשקה מוכן — טוב לי טוב לי עם עלית”.
חי: גם משפחה גם פרנסה גם גידול ילדים גם זוגיות גם אהבה עם כל לאן שהיא הולכת אליו גם חיי מין, גם תחזוקת הבית גם עבודה, גם ניקיון גם בישולים גם וגם וגם וגם וגם.
ואני? דממה של ספריה עם אריאות של באך מהתקרה וחושב על שפינוזה.
⸻
הוא ממשיך להתבונן בחלונות המוארים בצהוב. לא כאב. לא בדידות. תצפית.
חי: מתחת לכל התמונות המתוקות האלה, בתוך החלונות הצהובים מסתתרת האמת, הטרגדיה אולי — כבר לא בא לה עליו, כבר רק נוח לה איתו, היא מפחדת לקום ולצאת, כלכלית היא לא תשרוד, אין לה כוח לילדים, השלישי עם צרכים מיוחדים ולמען האמת לא ברור לה למה עשו עוד ילד, ומתה לראות “זהו זה” עם נס קפה וביסקוויטים. או פשוט רק לישון. כזה פשוט.
⸻
חי: (חושב) מקווה שיהיה בסדר, יאללה, שלא נעוף לכל הרוחות על איזה שטות — “אהה אתה רווק — אני מעוניינת רק בגרוש” — אוקי היה נעים, אל תיקח את זה אישי, מנסים לעקם את החוויה האנושית ואפילו מזלזלים בה…
פלורה מגיחה מתוך החושך. סוודר אדום. שרשרת כסף כבדה עם מדליון. שיער בלונדיני קצר. לא פקידת בנק. אישה.
חי: אהלן.
פלורה: הי.
פלורה: (חושבת) דפק הופעה, יותר יפה ממה שהיה בבנק, איזה עצבנית אני, מקווה שלא ישאל אותי משהו מסובך
חי: (חושב: איזה יפה!) או שזה חושב אותי.
חי: ניכנס?
פלורה: ברצינות, כן.
נכנסים לבית הקפה ויושבים. אור צהוב חם בפנים.
⸻
חשמל ותירוש
שותקים ומסתכלים סביבם.
פלורה: אתה שקט הערב.
חי: לגיטימי להיות בשקט.
פלורה: אבל בטלפון היה לך הרבה מה להגיד.
מסתכלת עליו כשמדברת ומיד מזיזה את הראש.
חי: האמת — אני קצת המום.
פלורה: ממה?
חי: מההופעה שלך.
פלורה: למה המום?
חי: האדום כל כך הולם אותך, כלומר — מאוד יפה לך… חשבתי איך להגיד לך את זה — לא יודע מה יהיה אבל את מאוד יפה בצבעים האלה. מאוד מתאימים לך.
פלורה: אווו איזה ג׳נטלמן.
חי: את יודעת — זה מה שיש — לא כדי להשיג משהו — רק להכיר במה שיש, אפילו לא להחמיא
פלורה: אה זה לא מחמאה?
חי: סליחה סליחה, מחמאה מחמאה — פשוט יפה.
פלורה: עכשיו אני רגועה.
⸻
חי: בית קפה נחמד.
חי: סליחה, אמרתי משהו אידיוטי, רק כדי לא לשתוק.
פלורה צוחקת לראשונה.
פלורה: אתה משהו אתה, ועדת חקירה צריך לפתוח עליך.
⸻
חי: יאללה, הקרח נשבר, נשתה לחיים?
פלורה: או, הגבר הופיע.
חי: מספיק עם השטויות. מלצר — תביא לנו עוד שתי כוסות יין.
חי: אני יקח לבן, פלורה?
פלורה: אדום.
חי: הסוודר אדום, השיער בלונדיני — מזכיר יין אדום ולבן.
פלורה: עכשיו הבגדים שלי קשורים ליין.
חי: מה להזמין לך?
פלורה: לא תודה תודה, אכלתי בבית.
חי: אני מזמין.
פלורה: ממש תודה — אני לא אוכלת בשעות האלה.
חי: טוב, אני אזמין לי. מלצר — מה עם הכריך רוסטביף הזה?
מלצר: הכי טוב שיש לנו.
חי: לקחתי.
⸻
מרוצה בעיקר מעצמי…
חי: אז איך היה בבנק היום?
פלורה: רגיל.
חי: רגיל זה טוב? פחות? רע?
פלורה: איפשהו באמצע.
פלורה: איכפת לך אם אני אעשן?
חי: מה פתאום.
פלורה מוציאה סיגריה.
חי: לא ידעתי שאת מעשנת.
פלורה: זהו, אתה הולך?
חי: לא לא, רק לא דיברנו על זה…
פלורה מחפשת מצית. חי שולף מצית שיש לו מוכן — מדליק לה את הסיגריה.
פלורה: תודה.
נושפת עשן.
פלורה: אז מה — התרגשת לקראת הפגישה?
חי: כן. ואת?
פלורה: זה תמיד מרגש לפגוש בן אדם חדש.
חי: בעצם גבר חדש — בהקשר הזוגי.
פלורה: נכון, אנשים חדשים יש בבנק בלי סוף כל היום.
חי: איך בעצם הגעת לבנק?
פלורה: התחתנתי, עשיתי קורס, ונכנסתי — לא היו לי תכניות גדולות לאוניברסיטה.
חי: ומאז את שם?
פלורה: כן — 18 שנה בבנק.
פלורה – ואיך אתה, מרוצה מהעבודה שלך ?
חי: מרוצה בעיקר מעצמי
⸻
פלורה: איזה משפט — מרוצה מעצמי.
פלורה: ממה מרוצה מעצמך?
חי: ממה שעשיתי מעצמי. אם הייתי מחפש להיות מרוצה ממקום העבודה — אז אתה מקבל שולחן מחשב וכיסא של טכנופלסט — בדקתי מאחורה איזה חברה מייצרת אותם. ואחר כך כותב כל היום הודעות להעביר משם לפה ומפה לשם.
חי: זה — כלומר מרוצה מאיך שהתנהלתי אל מול הנסיבות בעבודה — יותר מזה — אל מול כל הנסיבות של המקצוע הזה, מדעי המחשב — יכולתי לגמור מתכנת — נהייתי ארכיטקט.
פלורה: (חושבת) ואני אגמור כטלרית, בני זונות.
איך עזב הבן זונה…
חי: נחזור אליך רגע?
פלורה שואפת עשן בעצבנות. מסתכלת הצידה, כמו כדי להקטין את המוטיבציה שלו להעמיק.
חי: אמרת עשיתי קורס, ונכנסתי — לא היו לי תכניות גדולות לאוניברסיטה.
פלורה: כן, אתה הולך לשאול אותי עכשיו למה לא עשיתי תואר? כאילו תואר זה איזה כתר שיש לבן אדם.
חי: לא — דווקא רציתי לשאול איזה תכניות כן היו לך.
פלורה: מה התכניות שהיו לי?
חי: אם לא אוניברסיטה, מה כן?
פלורה: אתה יודע מה — לא היו לי שום חלומות, התחתנתי עם ישראל, אהבתי אותו, חלומות? ישר עשיתי איתו ילדים, חלומות יש רק בלילה וגם בלילות לא ישנתי טוב.
חי: תודה ששיתפת אותי בזה.
פלורה נראית לרגע כמו מנגבת קצה של דמעה מעינה — ועושה עצמה כאילו מתקנת איפור.
חי: אבל בכל זאת? באיזה מקום בלב?
פלורה: אתה יודע — לראות את הילדים גדלים, מצליחים, לראות אותנו מתבססים, מתקדמים, קונים דירה חדשה בבניין גבוה עם מרפסת לקאנטרי קלאב.
חי: ומה אתך?
פלורה: אני?
חי: כן, רק מעניין לדעת…
פלורה: באת לכתוש אותי — טוב — מספיק עם זה.
חי: סליחה…
פלורה: אתה יודע — זה דייט ראשון — מה כל הפילוסופיה הזאת.
חי: מצטער…
פלורה: אלו דברים עמוקים — אין עליהם תשובות פשוטות, זה לא לבית קפה — כאן מדברים על איך עזב הבן זונה.
חי: אה אוקי, ואיך?
פלורה: בגד.
חי: אני מצטער לשמוע.
פלורה: כן, כן, כולכם מצטערים. סליחה — אני לא כוללת אותך — אבל כולם חסידים בשיחות האלה עד שזה מגיע לחיים שלהם.
פלורה: ופתאום חני חברה שלי מהבנק מספרת לי שרואה את בעלי יושב בבית קפה עם אישה ומחזיק לה את היד, היא עצרה לבדוק טוב שזה באמת משהו ולא מדובר בקרובת משפחה שלו — אבל אז האישה ליטפה את היד שלו, ולגמרי היה ברור שיש ביניהם משהו.
מסתבר שחי חיים כפולים — לא יודעת לכמה זמן, לא יודעת.
⸻
נפש זה כוח משיכה עצום
חי: את יודעת, אני לא נישאתי — אבל חשבתי הרבה על מוסד הנישואים, הזוגיות. אני רוצה לומר משהו קצת — קשה — אבל זה לא האמת — זה רק הדעות שלי.
פלורה: זה כבר מרגיע.
חי: אני אגיד את זה בזהירות אוקי? אני חושב שמערכת נישואים — להיות כל הזמן עם אותו אדם, בתוך אותה מערכת רגשית, מחויבות, אובדן חופש מסוים, מאוד לא פשוטה עבור נפש האדם — לא משנה איזה אדם — כל אדם. יש לנו נפש, עבר, מיניות, יש לנו יצרים, יש לנו כמיהות חוסרים פנטזיות חלומות, פערים בחיים שאנחנו מסרבים להסכים להם — מה זה פערים – עולמות שלמים של פער.
פלורה: לא מבינה — מה אתה רוצה להגיד בזה?
חי: מה אני רוצה להגיד? שבמובן מסוים, כשמסתכלים בצורה כזו לא אישית — כמו כוחות עצומים שפועלים על הנפש — אז הדרישה מאיתנו להיות חסודים נאמנים, גמדים טובי לב וכדומה — עשויה להיות לא ריאלית.
במילים אחרות — גם אם את היית בוגדת בישראל, הייתי יכול להבין אותך ובלי להכיר את ישראל. אני לא מצדיק את זה, אבל אני יכול להבין את זה. יש לא מעט רציונל שם.
פלורה: לומר לך את האמת — ברגעי עצבים, ייאוש, גם לי היו מחשבות על “מרעה בשדות זרים”.
חי: זה מה שאני אומר, אני יכול להבין את זה ולא משנה מה הסיבה — אפילו אם הסיבה זה ישראל — זה עוד מאותו דבר, מהקסם מחד ומהבלתי אפשריות מאידך של הרעיון הזוגי — לא שאני פוסל אותו אבל הוא מציב אתגרים עצומים לנפש האדם ולא כל נפש מסוגלת להתמודד עם האתגרים האלה — גם ככה בהרבה מקרים יש לה להתמודד עם העבר הלא פתור שלה.
⸻
האבק עולה מהשטיחים
חי: תראי רק — בדיוק היום חשבתי על זה — דווקא לפני שנפגשנו — גם משפחה, גם פרנסה, גם גידול ילדים, גם זוגיות, גם אהבה עם כל לאן שהיא הולכת אליו והעליות והמורדות שלה, גם חיי מין עם כל הקשיים שלהם, גם תחזוקת הבית גם עבודה, גם ניקיון גם בישולים גם וגם וגם וגם וגם. ומה בסוף החלום: כמה דקות שקט ולראות “זהו זה” עם נס קפה וביסקוויטים.
פלורה פורצת בצחוק.
פלורה: אוי — “זהו זה” עם נס קפה וביסקוויטים — וואלה.
פלורה: ועדת חקירה צריך להקים בשבילך — אמרנו כבר?
חי: ניפגש בשידור החוזר של זהו זה — אני והוועדת חקירה.
פלורה: תקשיב — אתה ממש חמוד — ממש נגעת בי, אני מודה
חי: או — עכשיו אני רגוע.
פלורה: אלה דברים כמו משחררים — אתה יודע — זה כמו מחשבות חדשות שממש מוציאות את כל האבק מהשטיחים ואתה לא שומע אותן מאף אחד. אני רק שומעת אנשים מעלים גירה כל היום — מדקלמים את אותן הקלטות. אם רע לך אז תעזבי, בגד בך? מנייאק וכדומה.
⸻
בוקר טוב
חי מלווה את פלורה לרכב שלה.
חי: אז לילה טוב.
פלורה: לילה טוב?
חי: חסר משהו אני מבין.
פלורה: תתעורר.
חי מחבק אותה קלות ונושק על לחיה.
פלורה: בוקר טוב.
פלורה: נדבר.
חי: בטח.
פלורה נכנסת לרכב, מתניעה ונעלמת לחושך.
חי נשאר, עומד ברחוב, ורק ממשיך להרגיש את הרי שומרון שנצמדו אליו לרגע דרך הסוודר האדום. ואיך הוא הולך ושוקע בפלורה, עם כל הישראל הזה שלה.
שאני יוציא אותו מהשפה שלה, אני נשבע.
