הָאֲסַפְסוּף חַיִּים בִּמְצִיאוּת נִסִּית – וּמִתְלוֹנְנִים,
זֶה לֹא קָשׁוּר לַנְּתוּנִים,
אֶלָּא עַל מָה מִתְבּוֹנְנִים.
כְּשֶׁבּוֹחֲרִים לְהִסְתַּכֵּל עַל חֲצִי הַכּוֹס הָרֵיקָה,
הַמְּצִיאוּת נְעִימָה כְּמוֹ אַזְעָקָה.
.
אַךְ לָמָּה הֵם מִתְגַּעְגְּעִים לְעַבְדוּת?
אַחֲרֵי הַפְּדוּת,
מָה יֵשׁ לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְהִשְׁתַּעְבְּדוּת?
אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים אָנוּ מַעֲדִיפִים כְּאֵב מֻכָּר,
עַל חֹפֶשׁ מְנֻכָּר.
.
אֶת הָמָן צָרִיךְ בַּכֹּל יוֹם לִגְמֹר,
אִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר.
זֶה דּוֹרֵשׁ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה,
שֶׁגַּם מָחָר יִהְיֶה מָזוֹן לַאֲכִילָה.
הָאִי וַדָּאוּת לִפְעָמִים שׂוֹרֶטֶת,
הֵם הֶעֱדִיפוּ אֲכִילָה מוּעֶטֶת,
אַךְ וַדָּאִית וְנִשְׁלֶטֶת.
.
וְאוּלַי לַטּוֹב מִתְרַגְּלִים מַהֵר מִדַּי,
עַד שֶׁלַּמָּן הֵם אוֹמְרִים דַּי.
אַךְ אוּלַי גַּם לָנוּ יֵשׁ אֶת אוֹתָן בְּעָיוֹת?
בִּמְקוֹם לִחְיוֹת – אָנוּ בּוֹחֲרִים בְּאַשְׁלָיוֹת.
.
אָנוּ לֹא רוֹאִים אֶת הַנִּסִּים שֶׁמַּקִּיפִים אוֹתָנוּ,
וּמִתְלוֹנְנִים עַל הַמְּחִירִים שֶׁגּוֹבִים מֵאִתָּנוּ.
שָׁכַחְנוּ אֶת חֲצִי הַכּוֹס הַמְּלֵאָה,
וְאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בָּרֵיקָה כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ צְמֵאָה.
.
אוּלַי לֹא הַכֹּל טוֹב – אֲבָל הָרֹב טוֹב,
אָז לָמָּה עַל זֶה אָנוּ לֹא מִתְעַקְּשִׁים לִכְתֹּב?
לָמָּה אָנוּ מִתְלוֹנְנִים בִּמְקוֹם לְהוֹדוֹת?
גַּם אִם יֵשׁ תְּלוּנוֹת וַחֲרָדוֹת,
לָמָּה לֹא לְהַתְחִיל קֹדֶם – בְּתוֹדוֹת?
.
לְטוֹב כְּבָר הִתְרַגַּלְנוּ,
לָכֵן אָנוּ לֹא מַסְפִּיק מוֹדִים עַל אֹכֶל שֶׁאָכַלְנוּ.
אֲבָל אִם אָנוּ קְצָת רְעֵבִים,
וְהַחַיִּים לֹא שְׁלֵוִים,
כִּי יֵשׁ בָּהֶם כְּאֵבִים,
יָשָׁר נִכְתֹּב עַל כָּךְ שִׁירִים וּמִכְתָּבִים.
.
הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁקֹּדֶם כֹּל צָרִיךְ לְהַגִּיד תּוֹדָה,
לְהַתְחִיל אֶת הַיּוֹם בַּהוֹדָאָה.
כִּי רֹב תְּלוּנוֹתֵינוּ,
נוֹבְעוֹת מֵחֹסֶר הִתְבּוֹנְנוּתֵנוּ,
עַל כַּמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ נוֹתֵן לָנוּ,
וְכַמָּה הוּא מְפַנֵּק אוֹתָנוּ.
.
אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדֶה – אֶפְשָׁר גַּם לְבַקֵּשׁ,
וְאַף פַּעַם לֹא לְהִתְיָאֵשׁ.
כִּי הַבּוֹרֵא אוֹתָנוּ אוֹהֵב,
וְהוּא יִקַּח מֵאִתָּנוּ אֶת כֹּל הַכְּאֵב.
