אמא,
יש כל כך הרבה דברים שלא אמרתי – אולי כי חשבתי שתמיד תדעי. אולי כי חשבתי שתמיד יהיה זמן. אבל פתאום הבנתי – אין זמן מושלם לומר תודה. אז הנה אני, ככה, בפשטות:
תודה.
על האהבה שלך, גם כשהיא נראתה לי מוגזמת. על הדאגה, גם כשאמרתי לך “תפסיקי כבר”. על הארוחות החמות, על ההודעות באמצע הלילה, על זה שלא ויתרת עליי – גם כשאני כמעט וויתרתי על עצמי.
את עוגן. את מצפן. את בית.
וכשאני רואה אותך – אני רואה דוגמה, אני רואה כוח, אני רואה לב.
אני מקווה שיום אחד, אם אהיה הורה, אצליח להיות חצי ממה שאת.
אוהב תמיד,
הילד שלך.
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
