האויב צמוד לטוב לב
כמו שאמרו על טובי לב, שהאויב מהם מתקרב, ויש את המלווה אותם או אותם עוזב. דבר נורמלי ומהדוקטרינה של היקום והקיום, שבעל המסורת ייצמד אליו את מי שנלחם בהודעה זאת ובאנשים כאלה, הוא לא מתאקלם עם מחשבות כאלה או רעיונות מסורת ובנייה, למה זה קיים?, התשובה היא שכאשר יש לך סמלה או מכנסיים מצבע לבן, הניקיון הוא לא מה שמתקרב או פוגע בחתיכת לבוש זאת אלא הלכלוך וזה בגלל שאנחנו מתערבבים עם כל האנשים ואי אפשר לבחור את מי שאנחנו נפגשים איתם בצורה מדויקת או מוחלטת אלא כל סודי האנשים נמצאים בחיי היומיום שלנו, ואז הרעים מוציאים את הצבע השחור שלהם על הלבן שבנו ואז אתה נלחם עם סוג זה מאנשים ובסוף או שהם מחזירים אותך לדרך הרע או שאתה נהיה
הגיבור שמחזיר אותם לעצמם ומחזירם בתשובה.
אמרו: “מי שמתערבב עם אנשים וסובל על הרע, הוא יותר טוב ממי שלא מתערבב איתם ולא סובל את הרע שבהם”. זאת אמירה לנביא שהאל בחר אותו בין כל הנביאים והשליחים להיות בעל ההודעה והשיטה האחרונה בדרך האל. הוא היה האיש הנבחר שכל הנביאים בערכם פחות ממנו. איך זה?. כאשר אבינו אדם רצה להיכנס לגן עדן, עמד בשעריה, ואז קרא משפט שהיה כתוב על השערים שהוא: “אין עוד מלבדו, מוחמד הנביא של אלוהים”. ואמרו שכל היקום נברא בגללו, והוא הראשון שהאל שולח אותו ביום הדין ופותח לו את הקבר ומחייה אותו. והוא שאל את האל שייתן לו ולמי שעושה במעשיו ומה שהאל שלח אותו בו, את חצי גן עדן. הוא אמר לחבריו: מה אם
האל נתן לכם את רבע גן עדן?, ושאל אותם עוד פעם: מה אם האל נותן לכם את שליש גן
עדן?, ושאל שוב מה אם נתן לכם את חצי גן עדן?, ואז יצאו מישיבה זאת והם שמחים ומרוצים ואין מה שיעצב אותם, כי זאת היא התמורה הכי טובה אחרי ראיית האל והתאווה הכי גדולה ומשמחת ביום הדין. פעם באו לו שלושה אנשים, אמר הראשון: אני צם כל החיים ולא אוכל אלא אחרי יציאת הצום-וזאת מצווה גדולה, אבל הנביא לא הסכים איתו במה שאמר ואמר לו: אני נביא וצם ואוכל. אמר השני :אני לא מתחתן ולא מתקרב לנשים, ענה לו הנביא: אני נביא ומתחתן ואוהב נשים. אמר השלישי: אני מתפלל כל הלילה-וזאת מצווה מהענקיות , אבל אמר הנביא: אני נביא ויושן אחרי התפילה. אלה דברים שעושות איש זה מיוחד ובמיוחד, כי הוא לא היה כמו הקיצוניים
שהורסים לנו את החיים ואת מחיינו, אלא הוא אמר על זה: שעה ושעה. הוא התכוון ששעה תהיה במצווה ושעה תנוח אבל אל תעשה מה
שמכעיס את האל. זה הסדר של הבן אדם הכי קרוב לאל ובעל ההתנהגות המאוזנת והכי מקובלת שאצל האל. והוא אמר על הצום: הצום הכי טוב זה הצום של דויד עליו השלום, הוא היה צם יום ואוכל יום. כל דברים אלה ובוודאות מביאות לך אויבים, כי הם לא נשבעים ולא מרוצים ממה שהאל נתן להם, וכי הם לא רוצים שמילת האל תתקיים בחייהם, וזה מעייף אותם כי לא צדקו ולא היו הוגנים לא עם האל ולא עם עצמם וכמובן עם האחרים שמתאמצים כדי שהאל יהיה מרוצה מהם ולא יעניש אותם ובדלל שיקבלו את הטוב ביותר מכל דבר, נחלים של יין, חלב שלא משתנה טעמו, מיים לבנים מנקיונם ודבש. נשים
בתולות שחוזרות להיות בתולות כל פעם שהוא יושן איתן, כל אחד יש לו שתי נשים, והנבחרים יש להם 70 אישה. ויש את מי שמתערב ומכניס ממי שהכיר מהאנשים לגן עדן, למה?, רק שהם ישבו איתו פעם בחיים, אבל זה לא קורא למי שלא היה עושה כמו שאמר האל-וכמובן שלא עשו טוב פעם בחייהם, אלא אחרי כניסתם לגיהינום והם נהיים מיוסרים עד שהאל יסלח להם. והאל הוריד בהודעה האחרונה ש: “האויבים לא יעזבו אותך עד שתחזור בשאלה, או יהרגו אותך או שיוציאו אותך מארצך. ואמר האל :”רצו הכופרים שתחזרו כופרים כמוהם ואז תהיו שווים”. וזה אומר לנו שכל אויב או כופר-אחרי קיום הסיבה, לא יעזוב אותך אלא אם חזר הוא בתשובה או שתחזור אתה בשאלה, וזה הטבע של הבן אדם שהשתנה לו הכל ונהפכו המובנים שלו, ואז הוא חשב
שהקל הוא מה שעלינו לעשותו ,ושהקשה-לפי דעתו, מקלקל לנו את החיים. אבל אנחנו עונים לו שכל דבר קשה בהתחלה אבל עם ההתמדה ולא ההרגל-כל ההרגל מוציא את הקודש והנקיון והטוהר מהמעשים, אלא ההתמדה מקילה על הבן אדם, והוא מרגיש עם הזמן
במתיקות והנאה במה שהוא עושה, וזאת הנקודה שעלינו להגיע אליה, וכמו שאמרו: “כל בור ועם הארץ הוא אויב למה שלא יודע”.
