מהי משימה מתאימה
כל אחד ממנו נולד למטרה ומשימה מסוימת. וזה תלוי בגורל שהאל נתן לעט לכתוב בלוח השמור, וכאשר אנחנו נמצאים בבטן של אמנו, המלאך כותב האם העבד הוא מאמין או לא, ואת פרנסתו ואם הוא שמח או לא מגשים שמחת חיים בחייו.
זה לא נותן לנו להיכנע לחיים או לגורל-למרות שזה רק ורק בנתינת האל ואישורו, והסכמתו
לכל דבר. אבל לפי מה שידענו שברוך ותפילה מתחרות לפי מה שאנחנו אומרים בהן עם הגורל, ומה שמגיע לשמיים יותר מהר מתגשם, וזה לא מתנגד עם רצון האל, וכמובן הרצון של העבד , שלא משתנה דבר בנו אם לא שנינו קודם, והאל לא הופך רע לטוב או טוב לרע בנפש האנושית אלא אם התאמצנו, והכל נמצא בלוח שהאל שמר, שספרי קודש הם ממנו, והם אותו דבר , וכל ספר שבא אחרי הספר הקודם מצדיק את מה שהיה בשליחות הישנה שהייתה לפני שלוחה או הודעה חדשה.
אז נשאר לנו לשנות אם יש צורך, בברכות ובתפילות, ויש אנשים שהגיעו לדרגה ורמה, שהאל מגיב להם אחרי אמירתם ואיחולם וזה בגלל שהתפללו או התאמצו באיזה שהיא דרך ונסו והמשיכו לנסות להתקרב לאל, ואז האל אהב אותם.
יש לפי סולם רמות וערך את המשימות השונות. והן מתחילות ממשימת האל לברוא ולהחיות ולתת פרנסה –וזאת הרבנות של האל, ויש לו ישתבח שמו את תארי ומשימות האלוהות השונות שמתאימות לו בלי להגיד איך או למה אלא להיכנע ולהרים ידיים לו הוא העצום המוחלט. והמשימות משתנות אחרי משימת אל שהוא קבע לעצמו, וזה הנביאים שמתנבאים בעתיד דרך רוח הקודש גבריאל, שהאל מדבר איתם ושולח את מה שהוא רוצה דרך ראש המלאכים עליו ועליהם השלום. ולפי סדר יש את השליחים שהם בעלי הודעה או שליחות חדשה-והיא גם מצדיקה את השליחות הקודמת, אבל משתנה זמן תפילה ושיטת ברכה ואת גם העם –שרוב בשליחים היו לבני ישראל בים הנבחר, ובסוף האל שלח לכל העולם את הנביא האחרון שאין נביא אחרי נבואתו. ויש את הנביאים שהם שליחים באותו
זמן, והם יותר בעלי משימה חשובה יותר ממה שהיה לפניהם או אחריהם, וזה תלוי הצורך האנושי בהסכמת האל החכם ובעל הידע המוחלט.
אחר כך באות משימות חברי הנביאים ותלמידיהם , ואת העם שלהם. והנביאים לא הורישו שקל או זהב, אבל הורישו לנו את המדע, שכל אחד ממנו חייב ללמוד את המדע הבסיסי שעוזר לו להקים את הדת ואת מילת האל בעצמו ובבתו ואחר כך בעמו. להסביר את הידע המסורתי ולספר את כל מה שמלמד מסקנות ומבהיר ומנמק את המשימה הראשית שהיא לעבוד את האל ,ואז להקים את הדת בכל העולם.
אחרי זה באה משימת הרכוש החומרי, שכל שהיינו רחוקים מלמלוך ולרכוש דברים חומריים אלה, התרחקנו ממעגל הקללה והעצב ואת ההרגשה שאנחנו רוצים עוד ולא
הסתפקנו מחיים אלו, ועלינו לחזור על כל דבר שמאהב לנו את גן עדן וחיי אחרי המוות, אבל אסור עלינו להיות קשוחים או קיצוניים בדת, כי הדת הוא חזק ואם לא היינו עדינים במידה שצריך ועד הרמה המבוקשת, נטעה ונאבד את הדרך, ויתקשה לנו הלב, ולפי תיאור האל לקושי הלב הוא אמר: “ויש מהאבן מה שיוצא ממנו מים, ויש מה שזורם ממנו נהרים”.
עלינו להיות בעלי רצון שתלוי ביום הדין, ובאהבת ושיבוח האל הגדול, ויש לנו את האופציה ,שאם רצינו את חיים אלו יש אצל האל את שתי החיות, החיים התחתיים ואת חיי הנצח. ואם הסתפקנו רק בחיי הנצח, זה גורם לאי איזון, אז האל נתן לנו את התקווה שלא תלויה תלות מוחלטת בחיים אלה אלא תלות שמאזנת לנו את הלב ואת השכל, ואת כל מה שמוביל להרוויח את שתי החיות.
אבל יש מחלה שהמאמין עושה את חייו ואת אמונתו כמו גן עדן, והוא נהנה מכל שנייה בלי להיות בשלב סבלנות איזה שהוא, וזה לא מפעיל את המצוות ואז לא מתקבלות אצל האל.
וכמו שדיברנו על חיים אלה שכולן מקוללות חוץ מלומד ומלמד, וברכת האל וכל מה שהוא קשור בו. אבל נשאר לנו את הנקודה שכולנו רוצים להיות אישי דת ומדענים, אבל מר אחד החכמים ,שעלינו ללמוד את כל המדעים בכל התחומים, וזה כדי שנוכל להקים את הדת בכדור הארץ, וחובה על חלק מהאנשים להתאמץ בלמידת דת כדי שיזהירו את עמם, ולא חובה על כל אחד להיות רב או שיח’ כדי שהאל יקבל אותו, וכל אחד ותחומו ומה שהוא אוהב. ובקשר ללמידת דת, כתבנו את ספרנו על החינוך לפי שלבי מסורת, וכתבנו בו שעל
האב או האם ללמד את בניהם בגיל 7 עד גיל 10 את התפילה, ואז לתת לו שנתיים עד גיל 12 להיות יציב בתפילתו, ואז מ12 עד 16 ללמוד את ספר הקודש-ואם היה בעל פה יותר טוב, ואחר כך להתפנות לבגרויות עד סיום בית ספר בגיל 18, ואז ללמוד את דרך המסורת ואת הבסיס של הדת כדי שיוכל בגיל 21 להמשיך ללמוד את הדת להיות איש מדע במסורת, או ללמוד מה שהוא רוצה ומעדיף ואין דאגה מלמידה זאת בגלל שביססנו לו את הידע שמונע ממנו לטעות, או לצאת ממעגל האמונה בצורה קבועה שמונעת ממנו להיכנס לגן עדן. וזאת היא המשימה הכי חשובה, שכל אם ואב חייבים ללכת לפיה, ולפי הוראות האל והנביאים, והצדיקים ואנשי דת הוגנים שדרכו בדרך זאת את החלק שנותן לנו לסמוך עליהם אחרי האל.
