תריסיי מוגפים
וילונות מכסים
עיניי עצומות
אבנים רטובות
מבעד לחלון
גליי מתנפצים
עננים נמוכים
כוכבים אפורים
דרכיי רדומות
מלובן החלום
שמותיי נשכחים
רגליי מועדות
כנפיים פרושות
ידיים פשוטות
תופשות אותי.
💬
עוד אין תגובות לסיפור הזה
היו הראשונים לכתוב להחתול הסופר מה חשבתם. גם משפט אחד עושה הבדל.
התחברו כדי להגיב
אין תשובות
אנא התחבר או הירשמו כדי לכתוב ביקורת
איך הסיפור גרם לך להרגיש?
