בלאק מטאל,
גבר בשנות החמישים המוקדמות, ארבעים לחייו. בהגזמה. היה יליד חייפה. חי חיים כפולים. אולי גדל בבית של דור שלישי לניצולי שואה. מוות בכל פינה. סכסוך פנימי עם החיים. ילד טוב בסך הכל. ילד שלא ממש רוצה לגדול. קרוב לאלוהים, אבל גם לחתולים. בלאק מטאל הוא אדם מינימליסט. קמצן של מילים. של רגשות. אוהב הכל לכתוב בשורות קצרות. קצרות. סולד בעיקר מקרפדות.
תפילות אצלו הן עניין די מורכב. היחסים שלו עם אלוהים, איך נגדיר את זה. קומפליקט. הוא בלאק. הוא מטאל. גדל על מוזיקת רוק כבד. בלי נשמה כזו. רק רעש לא נורמלי. הוא איירון. אין לו תמונה. אבל המילים שלו מצטיירות אצלי כמו שיר.
הוא הראשון עליו אכתוב.
וזה רק הפרולוג.
אמרתי לכם שנעים מאוד להכיר? אני אריאל. ואתם כולכם, הדמויות בסיפור הקצר שלי.
עוד נחזור אליו לבלאק. מטאל.
ובנתיים
נשתה לחיים
כי סמים כרגע אין.
