קרסתי לרגע אבל למדתי בשפע
לכל בן אדם נורמלי יש את נקודת החולשה שלו, ויש את אלה שמחפשים אותה באנשים בכדי להפיל אותם או לשלוט בהם וזה כבר נקודת חולשה באנשים אלה, כי אם לא מצאו את החולשה באחר לא יהיה להם טקסט להגיד במהלך פגישת איש זה וזה ייחלש אותם וזה מה שקיבל מי שרצה אבל.
רגע החולשה יש לו הרבה פירושים אצל האנשים בכל מקום ומכל חברה שהיא בכל העולם ברמה עולמית. יש את מי שחושב שזה בושה, ואחר חושב להפך שזאת ההזדמנות לקטוף את הפירות וזה בא מצורת ההבנה לחיים ,לטוב ולרע שקורה לנו, ומי שמאמין בגורל ושהאל הוא השולט הראשון בעולם הוא יישן את החלק הכי ארוך והכי נוח. ולהפך את מי שחושב שהאנשים הם השופטים הראשונים והסופיים, וזה ימות מעצב או שיחייה במחלות לב ולחץ דם וכל מיני ירידות שלא נוחות ,וזה כבר מת מהרגע שחשב שיש למישהו משהו אצלו ושהוא לא חיי בלי תמיכה שהיא יכולה להיות מזויפת מבן אדם אחר שהוא נצלן או שהוא רוצה משהו ממנו והוא ייקח את הדבר הזה בלי תוכנית רמאות מסובכת כמו שבסרטי קולנוע או בחלומות.
חולשה היא דבר טבעי לבן אדם, ותכונותיו של הטבע האנושי הוא שהבן אדם ממהר ולפעמים כופר בדבר טוב, ושני תכונות אלו נותנות לשטן או לרעים לרמות את הצדיקים שלרגע לא חשבו טוב אבל כשהתעוררו חזרו למשוב ברגע הכי קרוב.
כל פעם שאתה מתחלש אתה צריך להפעיל מוח, וכמו שאמרו: “עצבני לא חושב”, ורוב השתויות באות אם לא כולן מרגע שאתה עצבני ואז מאבד שליטה וכבר יש לשטן מה לעשות פה.
לפי פירושי חולשה אצל האנשים באות דרכי פתרון. אם אתה לא מאמין באל זה אומר שאתה לא מאמין בעצמך ולא מכבד את עצמך כעבד לאל וכל מחשבה מסוג זה היא החולשה האמתית והכישלון שבגלל רוב המידע הלא רלוונטי כבר יש לך גוש של אי אימונה או אי הצדקה לדבר הנורמלי והטבעי שכל אחד ממנו מרגיש, וסיפור השבט עם המנהיגה שהשיבה על השאלה ומי ברא אותנו –אם נזכרתם, זה העד החיי לכל שאלה שהיא בנגד לנפש האנושית.
אולי מישהו ממנו אומר שהוא הפסיד רגעים בחייו ושהוא יכל לנצל אותן בדבר יותר טוב, אבל זה לא בידינו, והגורל זה הוא ששופט עלינו וכל מה שקרה לפני או שקורה עכשיו או שיקרה אחר כך או אם לא קרה האל ידע איך הוא יקרה, וזה לא אומר שאנחנו חיים בסרט או שכבר ידוע מה יקרה-למרות מכונות האמת שהמציאו לאחרונה, אבל כל זה אומר דבר אחד, שהאל המציא אותנו, נתן לנו לבחור והוא ידע לפני בריאתנו והחלטתנו מה נחליט ומה יקרה, ולזה אנחנו קוראים ההוכחה או מדע הסיכוי והגורל. אז מה בסוף?, אני נחלשתי אבל לא נפלתי, כי יש בלב ובנפש את החלק החיי שאומר לי מה לעשות ברגע זה, ולחשוב זה בלב ולא בשכל-וזה מדעית נכון, וכל שהייתי טוב לפני חולשה זאת אני אעמוד ולא אפול ברגע הלא צפוי זה. נכון שקרסתי אבל לא נהרסתי, משפט שאנחנו צריכים כל הזמן להגיד ולחשוב לפי משפט בונה זה, והמחשבה הבונה זה מה שאנחנו חייבים לשנות את מחשבתנו אם השתנתה לפיה וזה מה שייתן לנו לקום ולעמוד על הרגליים אחרי תקופת חולשה-או שאני קורא לזה תקופת מנוחה מהלחצים של החיים ומרגעי וויכוח לא עוזרות ולא משפיעות לטובה, ורגע זה יותר טוב מאלף רגע של וויכוח או לחץ בגלל שלא קיבלנו דבר מסוים בחיים, וכל זה יחזור לנקודת: “אם אני מאמין די אז לא אחשוב יותר מדי”.
