כאשר היה ילד, לא הייתה לו בעיה עם המספר 26. אך ככל שגדל ונחשף לאהדה שהייתה למספר, הוא לא יכול היה שלא להתעצבן. הוא ידע שזה טיפשי להתעצבן על דבר כזה, למי אכפת שיש אנשים שאוהבים את המספר 26? הוא פגש הרבה שלא היה אכפת להם מהמספר, לא הכירו אותו, או ששנאו אותו כמוהו. ועדיין, הוא לא יכול היה לנוח עד שכולם יבינו שאת המספר צריך לתעב.
הוא הלך ברחוב של עירו, והסתכל מסביב. הוא לא יכול היה שלא לשים לב למספר הנורא בכל מקום. כתובת הבניין האפור הגדול, לוחיות רישוי של מכוניות עוברות, אנשים שחגגו יום הולדת 26 במסעדות… המספר היה בכל מקום, בכל מקום ובאותו זמן. האיש המשיך ללכת, וראה מדבקה שאחד מאוהבי המספר הדביקו. הוא לא עמד בזה יותר. הוא שלח את ידו בכעס אל המדבקה ותלש אותה. הוא נשבר כאשר ראה עובר אורח לובש חולצה עם המספר עליה. הוא פנה לכל עבר ועבר, רואה את המספר בכל דבר ודבר. “למה הם אוהדים אותך כל כך? איך אתה עזרת להם?! אתה לא עשית שום דבר למענם, ועדיין הם אוהבים אותך כל כך!” הוא צרח אל כל הכיוונים.
האיש ציפה לתשובה, אך לא קיבל אותה. גשם התחיל לרדת, האם זאת תשובה מהמספר עצמו? האיש פנה אל השמיים, הגשם מרטיב את פניו. הוא ציפה שהמספר ידבר, יגן על עצמו, יעשה משהו, אך שום דבר מזה לא קרה. האיש פנה והמשיך ללכת בזעיפות.
המספר 26 המשיך ושתק, בזמן שהאיש ששנא את המספר 26 הלך.
