“הסופים” של בית המקדש(1)מה זה מולדת?…
מה זה מולדת?
וזאת השאלה של כל אחד שחי בימינו, אם הוא תושב או לוחם, איש פשוט או בעל מעמד כל אחד שיש לו קשר במדינה כל שהיא או ארץ שנולד בה אבל מה התשובה ומי יענה על תשובה זו?. לענות על תשובה זו צריך לנתח את המובן של הביטוי “מולדת” או בית שאנו צריכים בסופו של דבר להישאר בה ולחיות את חיינו עם כל הסיטואציות המשפיעות על רמת חיים, ביטחון ועשייה אם זה עבודה זיווג ובנייה ואם זה באווירה של שלום או מלחמה, אבל לא כולנו נבין את מה שהולך להיות בספר זה כי לא התרגלנו או בביטוי אחר התמדנו להבין את הפירוש הנכון של מילה חשובה זאת. בא אחד שאומר שהמולדת זאת הארץ שנולדת בה, ואחר אומר האדמה שלך כלומר איפה שאתה גר כי כל חייך נמצאת בה ואין לא ארץ אחרת, אבל את הדעה שלא כולנו נבין אותה זאת שהמולדת זאת היא גן עדן, אדמת השמיים שהיא מורכבת משבעה שכבות כל אחד לפי מעשיו נשאר באחת מהן לעולם וללא סוף של הישארות במקום טוב זה. אבל בא עוד אחד שיגיד שיש לנו משימה לפני המוות, ולא כדאי לחשוב על אחרי המוות כאשר אנחנו נמצאים בחיים אלו!, אני עונה לו:
1-יש שתי מולדות לכל בן אדם בחיים אלה ואחרי המוות.
2-אי אפשר לדעת את המקום שאנו בו אחרי המוות אבל אפשר לנסות להשיג מקום זה.
3-מי שמנסה להשיג את מקומו בחיים אלו ואחרי מוות ביחד זאת היא הראייה המבוקשת כדי שיהיה לנו רמה די טובה לפרויקט שלנו.
שלושת דברים אלה נוגעות בטח בכל דעה שטוענת שלא צריך לחשוה על אחרי המוות, אם באנו לדעה הראשונה שאומרת שהמולדת זאת המקום שנולדנו בו, אני אומר: שאחרי זמן מה אתה תתפרד מארץ זו אם החיים שלנו או אחרי מוות אז למה להישאר בדעה זמנית שלא עוזרת ושהיא לא קבועה ולא לתמיד נחיה במקום זה?, ואת הדעה השנייה שהיא אומרת שמולדת זאת הארץ שאנו חיים בה עכשיו אפילו אם נולדנו במקום אחר, אני אומר: לא תצליח לעבור את המאה שנה בחיים במקום זה, ותפרד ממנו בסוף, אבל את הדעה השלישית וזה שהמולדת היא אחרי המוות אז נשאל את עצמנו: כמה נשאר במקום זה?, והאם זה זמני או לנצח?, התשובה ברורה, והצעד הבא שלנו זה לדעת איפה מקומנו בזמן זה שלא יעזור לעשות מצוות ודברים טובים ונעימים עם עצמנו ועם האחרים, אז כדאי לאסוף את הטובות שיעזרו לנו להגיד תשובה מספיקה וחד משמעית כאשר שואלים אותנו מה עשינו בחיינו כאשר הייתה לנו הזדמנות ואפשרות לבנות ולכבד, ותת לאחר שהוא צריך נתינה זו, ולעזור למי שצריך שזאת היא הדוקטרינה של הבונים והמנהיגים של מחר הכוכבים שרואים אותם ממרחק רחוק אחרי שאהבנו אותם רק שהם דואגים לנו ועוזרים בכל הרמות ומנסים כל הזמן להיות חלק מהעם והאנשים שחיים בקרבתם וגם הרחוקים מהם, אלה הם מה שאנחנו מחפשים הגיבורים והמצילים של העתיד הקרוב וכם בימים שלנו כאשר אנחנו זקוקים לכל עזרה מאיזה בן אדם שיכול לעזור, וזה לא מפחית מערכינו אם נזקקנו לעזרה אלא מחזק ומקרב אותנו מהחלק הנכון והקבוצה שהיחס איתם יעיל ובעל השפעה טובה ומצוינת עלינו ועל כל נזקק, אנשים אלה שעוזרים לנו לעבוד על מצבנו בשתי החיות, חיים אלה ואחרי המוות, וכמו שאמרו: “אתה מתחיל לנסוע רק אחרי המוות”, הטיול שלא נגמר או לחיים הטובים שלא חלמנו עליהם או לייסורים אם חס וחלילה לא כיבדנו את האל ואת אנשיו וכן את שליחיו והנביאים שהביאו לנו כל טוב ולא היה חסר אלא להאמין באל ובאנשים אלה עד שמגיעים למולדת האחרונה שלנו. ובכל דת שהוא דת ייחוד שמאמין במשפט “אין עוד מלבדו” יש את התיאור למולדת האמיתית שלנו, אם היינו במקום טוב או לא, המקום שאם הצלחנו להשיגו לא נחפש שום דבר ולא יהיה לנו דבר חסר, ואת ההוכחות שנמצאות בספרי קודש לספיקות שנידע שזאת היא ההבנה שאין אחריה וכן לפניה, מובן שלא מצליח מי שחיפש אינטרס עצמי להשיגו, והאם בימינו נמצא אנשים כאלה?, התשובה היא קלה והיא שאם היינו טובים וחיפשנו את האווירה של הטוב והטובים נמצא את אנשים אלה, ולא קשה לעשות דבר זה, ועלינו להבין שכל דבר קשה כהתחלה אבל עד ששמים את הרגל הראשונה שלנו בשטח נתינה ועשייה זה נתחיל להרגיש בהבדל שאי אפשר להרגישו בניסיון לקחת את הכל או ברמת המדינות והעולם לקחת את חלק האחר אלא אם כן יש הרשאה מהאל. יש משפט שהאל אמר: “האדמה לאל הוא מוריש אותה למי שהוא רוצה”, וכל קבוצה שטוענת דבר זה אנחנו צריכים את ההוכחות ואת מה שמחזק דעה או אם הוכחנו דבר זה האמת בדבר זה, ואנשים שמחפשים את שמולדת האמיתית הם מי שזכאים לדבר חשוב זה, ואנחנו כסופים שחיים בבית המקדש ,לא מחפשים זהב או יהלומם או מעמדים או שליטה, אלא מחפשים לחיות בחיים שכל בן אדם יודע את ערכו ואת ערך האחר, כאשר הוא מאמין בכל דבר שמוביל לייחוד וכן לדו-קיום עולמי בין כל שתי אומות שיש להן אותו מטרה שהיא המטרה של האל ולא של כל מי שטען שיש לו זכות לכבוש או לקחת את החלק של האחר בלי הוכחה או איזה תשובה שמחזקת דבר זה.







