אני מתעוררת בבוקר, עוד מעט אני צריכה לעשות את המסיבה הגדולה שאני מתכוננת אליה, ואני לא רואה את האנשים שאני לא מאמינה להם, את האנשים שאני רואה שהם לא ראויים שאני אקשיב ואראה אותם , אראה את המעבר שלהם, שלחתי הבוקר את כל החובות שלי ( שהיו רבים ) הבוקר, אני מעדיפה לשחרר את כל החובות, ולדעת שאני לא חייבת כסף לאף אחד, אני בהודיה לכל רגע שבוא אני יכולה לכתוב כאן ולפרוק, במקום להוציא 400 שח לפסיכולוג, זה האמת יותר זול. אני עוד לא יודעת מה אני הולכת לעשות, אני יודעת שאני הולכת לכבוש את העולם, איפה שאני נמצאת ומה שאני רוצה לעשות בחיים האלה. אני יודעת שמה שאני עושה אולי לפעמים לא הכי נכון, ואנשים מנצלים את טוב הלב שלי, אבל היום אני חייבת מהפכה, אני חייבת מהפכה של סיוע לאנשים חלשים, לאנשים שהכי קל לדרוך עליהם, הכול התהפך עלי לפני שלוש וחצי שנים, והטראומה, עדין לא נפלה ממני , אבל אולי דרך המילים אצליח להתגבר על הטראומה, הבלתי אמיתית הזו, אולי כן ואולי לא אני לא יודעת, אבל אני יוצאת למסע, אני יוצאת לדרך כמו דורתי. אני נשבעת לעצמי שאני אהיה זו שיגן על החלשים, בשביל להגן על החלשים אני צריכה ללמוד עוד מקצוע, ללמוד עריכת דין, להיות עורכת דין מהשורה הראשונה. אני יודעת שאני אהיה טובה בעריכת דין. זה עוד פעם לעבור מבחנים, עוד פעם לעבור את כל מה שאני עוברת, אבל זה בוער בי, בוער בי כמו שזה מעולם לא בער בי.
אני חושבת שאני עו”ד טובה, ולפני הכול אני אוכל להגן על עצמי, אוכל להגן על הילדים שלי, ואוכל להגן על אנשים חלשים, ומצד שאני אני עייפה, עמוסת תארים, אני צריכה לנוח, אני צריכה לנשום , אני לא יודעת מה אני עושה לעצמי, והמקלדת כותבת את כל מה שהלב רוצה לכתוב, אני רוצה שמישהו יראה אותי שמישהו יחשוב שאני באמת טובה במה שאני עושה, ואני מודה לבורא שהוא לא גרם למותי, שלא נהרגתי, שלא בטעות חלילה משהו לא קרה לי משהו קשה. בסוף הימים אנחנו רוצים שידעו, שעשינו משהו בעולם הזה, שעשינו משהו טוב לעצמנו . בכל העולם עצמו, עשיתי הכול כדי שידעו שאני מקצועית, חסודה ואמינה.
אני רוצה לאהוב את העולם הזה אבל השאלה היא מתי הוא יאהב אותי?
זה נשאיר לטיפול הפסיכולוגי הבא
אוהבת
דורותי המאושרת
