תמשיך לנסות עד שקל לעשות
ומהתכונות והתארים שלנו שאנחנו לא מתרגלים, אפילו אם עשינו כל החיים אותו מעשה אבל הטוב בנו כבעלי ערך שאנחנו מתמידים ולא מתרגלים. דבר זה חשוב מאוד למעשים שלנו ,בחיים אלו וביום הדין, כי להתרגל זה מפחית אפילו מוחק את הטובה אם היא טובה, ולא משאיר אותנו תקועים בטעויות אם טעינו. בדיוק כמו ריח של בושם, כאשר אתה מתרגל אז אחר כך אחרי יום שבוע או שנה או יותר או פחות זה נותן לך ליהנות פחות אם לא הושמד אפקט ההשפעה אם זה ריח או טעם בך ואז איבדת משהו חשוב שהוא ההשפעה לטובה במעשים טובים. אתה מייצר פחות וחש ומרגיש בחולשה בגוף ובנשמה, וזה מזכיר לי למישהו שהוא עכשיו בגן עדן-ראיתי אותו בחלום- שהרגו אותו אנשים שלא מאמינים ,אנשים שאוהבים ומכורים לטעות, וזה שנהרג הוא אחי הקטן, הוא היה אומר כאשר אני אומר לו בוא נתפלל ביחד תפילה קבוצתית במסגד בלילה, ואז הוא היה אומר לי שהוא דואג מחולשת גוף כי תפילה זאת צריכה מאמץ וכוח. הוא היה חושב שזה מעייף, למרות שיש לו תואר בדת והוא למד את ספר הקודש בעל פה, למרות שהיה בדרגה לא קטנה הוא היה מפחד מעייפות, וזה אומר לנו שיש אנשים שהם צדיקים שדואגים מדבר זה, אבל זה גם נותן לנו לדעת שאם היינו מתמידים ולא מתעייפים אז הגענו לדרגה שצדיקים בעלי ידע ומעשים רבים לא הגיעו אליה- אפילו אם נכנסו לגן עדן- וזה נותן לנו להדגיש על התמדה ולהחזיק בה בשיניים עד שהכל נגמר ואנחנו מגיעים לשלב שאין לעשות עוד או להתאמץ בשביל לקבל טוב. והתמדה גם מקילה עלינו בכל פעם באה אחרי פעם זאת, ואנחנו רוכשים ניסיון וידע יותר ממה שהיינו וכך יש לנו על מה לסמוך אחרי האל. דבר אחר מעניין את אלה שמתרגלים ולא מתמידים, הם סומכים על דברים מהחיים הדבר שנותן להם להישקע בתוך בור האי סמכות על האל, כי מי שסמך על דבר מהחיים האלו אפילו טיפה קטנה, הוא נחשב ששיתף לאלוקים עוד אל, כמו מי שמכור לשתייה או אלכוהול, אם הוא לא מתקן את עצמו וחור בתשובה לפני מותו הוא נחשב כי גוי ששיתף עם האל עוד אל חס וחלילה, וזה מזכיר לי את הסיפור של מישהו שהייתה לו בת קטנה, אבל הוא היה אלכוהוליסט ,היא מתה ,והוא שקע יותר ויותר בשתייה שאסור לו לנטול אותה, ואז אחרי מת בתו, הוא היה חולם בלילה על נחש שלוחץ אותו, הנחש היה שחור וגדול, הוא היה חולם שהוא רוצה להגיע למטרה שהיא מקום יפה וטוב, אבל הנחש לוחץ אותו ומסתובב עליו ומונע ממנו להגיע למקום טוב זה, עד שבאה לילה והוא ראה בה את בתו שאומרת לו שהנחש שמונע אותו להגיע למקום זה ,זה ההתמכרות על אלכוהול, ואז הוא קם שמח שידע את התשובה, והוא היה בטוח שבתו היא מצפורי גן עדן כי ילדים אם מתו הם נהיים כך, ואז הפסיק לשתות וחזר בתשובה עד שהפכו החיים לגן עדן של חיים אלו. ונכון שאם התאמצנו הרבה עד שלב מסוים ניפגש עם עייפות או אי התמדה, אבל במצב זה עלינו להתמיד על פחות מאמץ בשביל התמיד כי אמרו: “להתמיד על קצת יותר טוב מהרבה לא ממושך”, וזה העיקרון של בעלי מאמץ רב ובעלי מעשים טובים רבים, הם מצליחים להגיע בסוף לגן עדן אפילו עם מעשים לא רבים ובלי הרבה מעשים, אבל הסוד שהם מתמידים כל יום וכל שעה ושנייה לעשות מצוות, בוא נגיד שאתה רוצה להתנדב ולהתפלל תפילת לילה, יש אנשים שמגיעים למאה תפילות, ואחרים למאתיים ואחרי ליותר ויש פחות, אז אתה אם רצית להגיע למה שהגיעו אליו אנשים אלה, עליך להתחיל עם הכי פחות שאתה יכול ותתמיד, ואז תוסיף כל יום יומיים קצת, ואז תראה שתגיע לרמה לא קטנה או נמוכה ,ואז תהיה הצדיק שעושה הרבה מעשים. אבל עלינו להבין אנחנו לא נכנסים לגן עדן במעשים שלנו, אלא ברחמים של אלוהים, והוא מרחם עלינו אפילו אין לנו הרבה מעשים ומצוות אז איך אם יש לנו הרבה מעשים?. וזה נורמלי וטבעי שאנו רוכשים עוד ניסיון,כוח וידע אחרי התמדה לזמן רב, אבל עלינו לבקש מהאל שלא ייתן לנו להפסיק לעשות מצוות ודברים טובים, כי אמר הנביא על אנשים שהם עושים כמו מעשי בעלי גן עדן כל חייהם עד שנהיה מרחק קטן ביניהם לבין גן עדן ואז הם עושים בסוף חייהם ומתים על מעשים רעים, ויש אנשים להפך, שהם עושים כל חייהם מעשי בעלי גיהינום על שנהיה מרחק קטן ביניהם לבין גיהינום, הם עושים במעשי בעלי גן עדן ואז הם שורדים, למרות שיש מאמר שאומר שמי שגודל על דבר אז הוא מת עליו, ומי שהיה בנעורים על דבר והתמיד הוא נהיה עליו כאשר הוא מגיע לשיבה, אבל אלה שעשו רע אחרי זמן רב של טוב, אלה היה בחזה שלהם דבר שמחביאים שהוא רע ואז זה מתגלה על מעשיהם בסוף חייהם, ואלה שעושים טוב אחרי זמן רב של רע, נהיה דבר טוב שהחביאו בלב ואז זה התגלה בסוף. זה לא נותן לנו לסמוך על כלום או להתייאש, אלא נותן לנו לנשום עמוק, לבחור את מעשינו ואז נתמיד על מצווה ומעשה טוב, עלנו כהתחלה לבחור את המעשה הטוב ואזה להחליט כמה נעשה מדבר טוב זה, ואז להתמיד, אם זה ללמוד טקסטים דתיים או ספר קודש או מאמרים של נביאים או כל מדע שהוא, זה הדבר הכי שהאל נותן עליו, אבל באים בעלי מדע שלמדו כל חייהם את המדע של הדת ביום הדין, והכל שואל אותם מה עשיתם בשבילי, הם אומרים למדנו ולימדנו את מדע הדת, ואז האל אומר להם שהם שקרנים ולא למדו ולימדו אלא כדי שיגידו עליהם מדענים, ויש את מי שמת במלחמה בשביל שיגידו חזק או בעל יכולת ואז הוא הולך לגיהינום בשביל שלא כיוון את כוונתו בשביל האל, ועוד אחד שהיה נותן צדקות אבל לא כיוון את כוונתו ואז הוא מת כופר והאל לא קיבל אותו בגן עדן. הרבה דברים שאומרים לנו לא לסמוך או להתרגל אלא להתמיד , והתחיל בקצת בהתמדה עד שמגיעים לדרגה הרצויה.
