לחשוב בכל צעד בדרך ליעד
וממה שעלינו להיות ולעשות זה בדיקה בכל המשכיות הצעדים בדרך ליעד שלנו, וחסר מטרה וחזון זה בן אדם שלא חי, ובמלים אחרות מת ,אמר האל: “שיזהיר את מי שהיה חי, והאמירה זאת מתממשת על הכופרים”. פסוק מרהיב, אבל עלינו לדעת כמה דברים לפני חשיבה על מה שנאמר. דבר ראשון זה להיות בטוחים שאנחנו נכנעים לאל, וזה הצעד הראשון, וכל שמתקדמים אנחנו חיים חוויה זאת ומרגישים את השינויים בהתאם לרמת האמונה-שזה צעד שני לבדיקה, אחרי הליכה של זמן מה, ודבר שלישי שזה להכביד על האודות של ההיכנעות והאמונה , שטבעי שבן אדם הלך לא מעט זמן בדרך זאת שיגיע אם כן ובערת השם צדק ואז קבל את היעד הראשוני שזה להרגיש את האמונה לפני יום הדין, ואמר הנביא בנוגע לזה: “מי שטעם את המתיקות של האמונה לא חוזר בשאלה”, אמירה שמשלימה, או שמסבירה את פסוק של האל הקודם בקשר לחי ומת, למאמין וחסר ערכים.
צעדים שאין סוף להן אם חיינו את החיים האמיתיים, כי האל נותן בלי חשבון לפי פסוקי הקורא’ן ומה שהאל אמר, אם זה בחיים אלו או בחיי הנצח. בנושא זה יש כמה דברים שצריכים להבין ולדעת, וזה שהאל לא נותן ממה שכתב לאנשים שלא מתפללים, זה דעה אחת של אנשי מדע-והנביא אמר את מאמר זה אבל נשאר מה לנתח באמירה זאת אחרי שידעני את הבסיס. הבסיס הוא שמי לא חיה את חיי ההיכנעות לא מקבל אלא מה שהאל כתב לו בלוח השמור, אבל השאלה פה: “האם מי שלא התפלל בחיים אלו לא נכנס לגן עדן?”, שאלה חשובה ויש לה כמה תשובות שהן קרובות לאמירה זאת. דעה ראשונה: אמרו מדענים שמי שלא התפלל לא נכנס לעולם לגן עדן, ודעה זאת בגלל שהנביא אמר: “הביטחון שבנינו זו התפילה, ומי שעזב אותה אז נהיה כיפור”. מאמר שניתן כהתחלה להבין דבר אחד וזה שמי לא התפלל לא נכנס לגן עדן, אבל יש עוד אמירות של הנביא שהוא אומר שנכנסים לגן עדן אנשים שלא עשו טוב בחייהם, והם נכנסים לגן עדן בגלל שישבו בחיים אלו עם המאמינים והם האחרונים שנכנסים לגן עדן. עוד מאמרים על אנשים שחיו חיי ערך והיו מכבידים על מסורת ותפילה ומעשי טוב שאומרים לאל –ביום הדין,: שיש אנשים שהם בגיהינום והיו מתפללים וצמים איתם בחיים התחתיים, אז האל מרחמיו הרחבים אומר להם שיוציאו את מי שהם מכירים, והאש כבר הגיעה לרגליים שלהם ואחרים לברכיים ואז האל מכניס אותם לנהר החיים-יש את מי שאומרים שזה של הנביא והוא הנהר שנפגש עם עמו ומי שהאמינו בו לידו, ואז הם חוזרים בני 34 והם חיים לנצח בגן עדן ולא נהיים רעבים או צמאים ולא מתים. אז אלה שתי דעות שונות אבל קרובות לפירוש של מאמר הנביא, ועלינו לחיות כזהירים מדבר זה ולקחת בחשבון שעלינו להתפלל ולא לעזוב לעולם את מעשה הכי טוב שיש בכל הדתות ואז נהיה בטוחים מכניסת גן עדן הלי לשכוח את הרצון של האל שהוא יכול לשנות את מה שבלבנו, אמר הנביא: “הלבבות בין שצי אצבעות של האל ,הוא הופך אותם כמו שהוא רוצה”, והבנה זאת לנושא זה מעלה לנו בראש לא לסמוך על הגורל ולחשוב בחיוביות לקראת האל ושהוא יכול הכל באיזה משום ולאיזה איש שהוא רוצה ובאיך ובצורה שהוא רוצה,הוא האל היכול הכל.
א הגענו לחשיבה של צעד שאחרי ההיכנעות ולשקוע באודות של ההיכנעות, ואז האמונה ואחרי זה באה דרך החסן שהאל אוהב שעבדיו יהיו בדרך זאת והוא העשיר שלא צריך אותנו באיזה מצב שהוא, ואם היינו-לפי אמירת הנביא מוחמד, על אותו רמת חסידות של הלב של האיש הכי מאמין בנו ולקחנו את מה שאנחנו רוצים ומקווים מהאל אז זה לא מפחית מהמלכות של האל כלום, ואם היינו באותו לב של האיש שהוא בעל חטאים הכי שיש האל הוא הלא צריך אותנו ,אבל באותו רגע זה האיזון והסיכוי שהאל נתן לנו בצורת הוכחה והוא האל של ההוכחה כדי שהבן אדם ישתכנע ואז יקבל את טובו ואת רעו והתאם למה עשה, וגם אנחנו באותו רגע נכנסים לגן עדן בגלל שהאל מרחם עלינו ובגלל שהוא הרחמן המרחם, אמר האל: “לא חושב שהוא בטוח מהפיכת האל את הטוב לרע אלא המפסידים”.
וצעד אחרון כמו שהיה הראשון שבא מהאל וזה המוות אחרי החיים זה מהאל, אבל עלינו להצטייד ולהיות בטוחים מעצמנו בבטיחות שלא שוכחת את רצון האל ויכולתו, כאשר מתקרבים לגמירת חיינו, אז אנחנו צריכים לענות על השאלות של המלאכים שהם: “מי האל שלך” ו “מה אתה אומר בנביא שנשלח אליכם”, ומי שחיה את חיי הצדק הוא עונה בקלות, ומי שחיה חיי ההפסד הוא לא יוכל לענות על שאלות אלו אלא בנוסחת: “היו אומרי כך וכך”-על שתי השאלות, ומי שחי חיים של צדק באים אליו מלאכי רחמים בצורה הכי יפה שיש אבל מי שלא חיה חיי חסד והיכנעות לא פוגש אחרי המוות אלא מלאכים שהם הכי מכוערים ומפחידים שהם מלאכי ייסורים , ומי שעושה טוב בכל הצעדים מקבל את הטוב ביותר ומי שעושה רע מקבל כמו שעשה בחייו.
