שיני הזמן
פרול: אז מה — קיבלת אישור עקרוני למשכנתא…
חי: חתיכת הישג, ככה הייתי חוזר עם נשים מהמועדון במוניות נפרדות….
Table Of Content
פרול: שלא לדבר מחו”ל…
חי מחייך: במטוסים נפרדים…
חי: “אתה יודע… חיפשתי תמונה של חן בשביל הרומן. מצאתי את הפייסבוק שלו. וזה היה שוק. הבחור שהקדים אותי בשנות אור — חשבתי שאמצא שם רשמים מהמעבדה שלו בנאס”א כמתכן שאטלים לטיסות סדירות למאדים. מה מצאתי? פוסטים נגד הממשלה וחיסוני קורונה. בכל הדף אין סימן של תרבות, אמנות משהו וזה כל כך סתר את הדמות שזכרתי, ממש – כל הילת העבר שלו… התאדתה.”
אני: זה מה שנהיה ממנו — מורד סרבן חיסונים ומעודד את כולנו להידבק בקורונה? “איפה הוא איבד את עצמו? איך בחור כזה — מבריק, חד — מגיע לשם? קהילה דתית משיחית, נגרות… זה לא המסלול שראיתי מול העיניים.”
פרול: “שאלה עמוקה. ומה אם לא היה מגיע לשם? היית מוצא אותו במקום אחר? או שאתה פשוט מתאבל על מי שהוא היה — לא על מי שהוא הפך להיות?”
חי: “זה מריח נכון. אבל עדיין — האם זו טעות?”
פרול: “טעות? תראה — אתה עצמך לא נישאת. מישהו יכול להסתכל עליך, רווק בן חמישים ותשע, בלי משפחה, בלי ילדים — ולהגיד ‘אסון’. לכן פנומנולוגית — בעולם של החבר שלך — יש אותה שאלה קימית – עליך. אז מה? גם אתה עשית טעות?” אפשר לשאול איפה אתה טעית ?
איך בעצם הגעתי לכאן ?
חי: “אתה יודע… בגיל חמישים וחמש, בלי זוגיות, התחלתי לשאול את עצמי שאלות קיומיות. לא ‘למה אני לא נשוי’, אלא איך הגעתי לחיים האלה — חיים פילוסופיים, לא משפחה, לא ילדים. אולי בכלל אנחנו דומים – הוא חי בקהילה דתית משיחית ביישוב שלו, ואני חי פילוסופיה ב”יישוב” שלי. וזה היה מסתורי — למה לא הגעתי, כמו כולם כמעט, לנישואין טבעיים? איך נהיה שאני פילוסוף לא נשוי בגיל חמישים ותשע?”
פרול: “אגב — כמעט כל הפילוסופים לא נישאו. זה לא מקרי. מי שחי בתוך מחשבה עמוקה… לפעמים מתקשה לחיות בתוך מבנה.”
חי: “אתה יודע… בגיל חמישים וחמש, בלי זוגיות, עשיתי חשבון נפש. זה כבר לא ‘יהיה בסדר’. מה עכשיו — אתחתן? אעשה ילדים בגיל שישים? ואם רק זוגיות — מה אעשה איתה? אקשיב לתלונות על הבוס? או שאמצא מישהי עם תודעה גבוהה שתמלא לי את הבית בנשימות ומדיטציות? שום דבר מזה לא הרגיש טבעי.”
אני: ואז באה סוג של כמו הארה
פרול: נו, ולאן זה הלך ?
אני: בעצם שאלתי – איך הגעתי לכאן – האם טעיתי ? האם נכשלתי ? חיפשתי מוצא פילוסופי – בהתחלה הלכתי לפי וורנר ארהארד לעמידה במקור ואמרתי “חייצ’וק, שלושים וחמש שנות דייטים עשו את שלהם – כלומר – החיים אמרו את דברם” – כלומר אני מכריע שהחיים אמרו את דברים – מה טוב בהכרעה הזו – היא מוציאה אותי לחופש. מה זה “אמרו את דברם” ים, אוקיאנוס של דייטים” ראיתי שחיפוש זוגיות הולך והופך – אם לא הפך כבר, לסיפור חיי, לזהות, אבל בעיקר לסיפור חיים, לסיפור שצובע את החיים ועם זה, כשהבחין בכך – מיד לא היתה הסכמה למוח. אם יש משהו שהמוח הזה לא מוכן לקבל ולא מוכן להסכים לו זה שמשהו מכתיב את סיפור חייך – שכן מהותו חופש.
אני: כלומר – היה כאן בלתי נמנע שהמוח יוציא את עצמו בכוח אונטולוגי מההוויה הזו של “מחפש” כמו Looking for – שכן זה הפך לסיפור חיים – אבל יותר מכך – סיפור חיים שלא בחרתי בו.
פרול: לא רררק סיפוררר חיים שלא בחרת בו, מישהו אחר בחר בו בשבילך, כאילו – היית חופשי 80 אחוז, ב 20 אחוז הנותרים ? שלט רעיון שאינו שלך
אני: בדיוק, רעיון שאינו שלי, הוא לא נוצר, הוא נורש, ממי
פרול: הרעיון הזוגי, מהדאס מאן – הקולקטיב של היידגר, להיות כמו כולם, להתחבא בתוך כולם, שעליך להתחתן ולהקים משפחה כדי להיות מאושר, ורווק הוא בודד וערירי
פרול: כאילו פרק שלם אולי שלוש פרקים בספר – כאילו אתה לא לגמרי חופשי אלא מישהו עדיין רודה בך – אתה מגיע לשמיים – כתיבה רעיונות פיתוח ארכיטקטורות מסעות נועזים על אופנוע אך פעם בשבוע שבועיים שלוש עליך לחכות בהולם לב לאישה שתגיח מקרן הרחוב ולקוות, כבר בכגיל 55 שהפעם זה יהיה זה ותגיע האחת אבל הטכס ממשיך ולא מוותר ומגיחה זו שאתה לא רוצה לראות או לפגוש… – כלומר – משהו עדיין אוחז בך ומציב אותך בתור מישהו שמתמודד עם רווקות, שלא מוצא ומחפש ומחפש ומחפש…
אני: הולם לב – הסיבה השתנתה עם השנים – בתחלה הולם לב – אולי תבוא האחת ? אך בשנים מאוחרות זה הפך להיות חרדות שתגיע מישהי שדוחה אותי- אני כבר …אני לא מסוגל לשבת עם אישה שאני נדחה ממנה באותו שולחן, אני אפילו פוחד מתגובה לא הולמת – שלי, מתסכול שנבנה במשך שנים רבות שכבה על שכבה, דייט על דייט
אני: כמו – לא יכול יותר, לא יכול יותר – אם תגיע עוד “נפילה” אני מת, אני לא מסוגל יותר, גם לא מסוגל יותר להתאכזב – אין לי כוח נפשי יותר – עכשיו – מה מאמנים אומרים – תצא לעוד דייטים. אל תוותר. אה, “החיים אמרו את דברם ?” ויתרת. אתה בויתור – כן ויתור – 35 שנה אני בבתי קפה בעוד אתה עם אישתך רואה את חדשות תשע ואני בויתור…
אני: אחר כך אותם מאמנים – ככה זה הולך
מאמן: “למה באת לאימון?”
מאומן: “אני רוצה זוגיות.”
מאמן: “ומה אתה עושה בשביל זוגיות?”
מאומן: (מותש, כמעט קורס) “לא הרבה…”
מאמן: (בהברקה של רגע, כמו מורה בכיתה) “אז אתה רואה? אתה רוצה זוגיות — אבל אתה לא מוכן להשקיע מאמץ בזה.”
חי: אחר כך הם הולכים ל “אתה יכול לראות ש “אתה מת אם תבוא “נפילה” זה סיפור ? סיפור שסיפרת לעצמך כדי להצדיק את אי היציאה שלך לדייטים ?
חי: אחריהם אחר כך מגיעים אנשים נוספים מהדאס מאן ואומרים “החיים אמרו את דברם: ? אתה לא יודע מה אתה מפסיד, ואתה עשוי להאשים את עצמך או להצטער על זה בערוב ימיך
אני: “פחד שאני יצטער על זה בערב ימי” ובינתיים לא שמתי לב שאני כבר בערוב ימי” – טוב שהזכירו לי שאני צריך להצטער…כמעט שכחתי מזה בכלל, טוב שיש חברים.
הודעה לעיתונות – “החיים אמרו את דברם”
אני: עכשיו- אכן -לקום באומץ לעמוד ולהוציא הודעה: “החיים אמרו את דברם” זה לעמוד במקום הזה, כמו הצהרה לתקשורת אודות עמדה שאני חי אותה, אך עדיין הקשר למציאות היה – רופף משהו – אם כי להצהרה הזו היה כוח רב וגם היא גיבתה את חוסר ההסכמה של המוח להפוך חיפוש זוגיות וזוגיות בכלל לסיפור חיים מטופש בעוד כל האלוהי ממתין להגשמה והימים חולפים באלפיהם מבלי שזה יקרה.
אני: כלומר -דומה כל שבועיים הגיעה “מטפלת” סאדיסטית מטעם הדאס מאן, איזה “סופר נאני” והשכיבה אותי לישון במקום לשחק במגרש המשחקים של החיים – שב עם האישה הזו בדייט ולא רק זה – תספוג דחיות מנשים שאתה כן מעוניין בהן ותמשיך לטלטל את הערך העצמי שלך שאתה כה עומל להרים אותו ולתחזק אותו עם המשפטים שלהן.
כאני: כך שהמוח – לצד חוסר ההסכמה לסיפור חיים, הכיר בכך שיש כאן, כלא, אפילו כלא אכזר, שמחזיק את החיים שלך ה HOLD ושולח אותך לדייט בכפייה – כמו אישפוז בכפייה כל שבועיים וגוזר עליך לגלגל מאות דפי אינטרנט מלאים בבחורות במשקפי שמש שאוהבות סושי וערב שקט בבית – אף בגיל 55
אני: כאילו אתה חייב להגיע לאיזה אשפוז בכפייה או סוג של קצין מבחן כל שבועיים, לקבל שם הודעות והערכות – כמה אתה יפה, כמה אתה לא מושך, כמה אתה לא מתאים, כמה אתה לא האחד שלה, וגם אם התחיל משהו דינך לבריכת ייסורים חדשה של היטלטלות בין רצונה או לא להיות בקשר וחרדות מכך שהפסיקה להתקשר כל ערב- בקיצור – ים של סבל – וכל זה בעוד מוסד הנישואים בארף בסטטיסטיקת גירושים עצומה
אני: עד גיך 55 ממשיכים לדרג אותך, להראות כמה אתה לא מתאים, כמה אתה לא גורם להם “קליק” , לתמרן אותך, למדוד אותך לראיין אותך ואתה – בעל כורחך ממשיך לחפש ולחפש ולחפש – אז המוח שם לזה סוף בהצהרה אונטולוגית נועזת ” החיים אמרו את דברם” מה אתה מחפש בדיוק, שלא מצאת ב 35 שנה, ועוד בשנים שהיית הרבה יותר מוצלח ואטרקטיבי מבחינה חיצונית מאשר היום…
פרול: וכך או אז עמדת במקום – “החיים אמרו את דברם” – אני אישית הייתי הולך עוד קדימה…
אני: אוקי – אני נעצרתי בוורנר ארהארד עם עמידה במקור , ובמקור – אין שם הסכמה לסיפור חיים כזה – כלומר – ברמה אקזיסטנציאליסטית זכותי לבחור את סיפור חיי – למה הדאס מאן צריך לבחור סיפור בשבילי – ויותר מזה – אתה כל כך רוצה לא להיות לבד – אבל בינתיים אתה 35 שנה לבד – לאן הם הלכו ? כלומר – במילא אתה בלי זוגיות או עד שתמצא אתה בלי זוגיות ויכולת לעשות משהו עם הזמן הזה…
פרול: אם להעמיק עוד יותר – הייתי הולך לשפינוזה
אני: בהברקה פתאומית – הכרח
פרול: בדיוק
למנף את הגורל כביכול…
אני: הכרח כלומר – נלחמתי בקיר – מעולם לא היתה אופציה, ולא היתה שם בחירה,
פרול: וזה מחזק את האספקט הממשי – הנה החדשות – הרווקות שלך היא לא טעות מצערת או פעולה לא נכונה שלך, אפילו לא אי מאמץ שלך – הרווקות שלך היא הכרח שפינוזי, היא טבועה בטבע היקום, צרובה בטבע השפינוזי, היא חלק מאלוהים, ולאן שלא תשחה, הנהר המתפתל יקח אותך לאותו מקום.
פרול: למה הכרח ? איך יכול להיות שהחבר שלך מהתיכון – התלמיד הכי פשוט בכיתה כבר סבא לנכדים ואתה אחרי חודש בחרדות – התקשרה, לא התקשרה ועומד בהולם לב בבתי קפה – אתה לא רואה את ההכרח כאן ? הוא ממש עומד אותך והולך בליבך, ההכרח עומד בהולם לב, לא אתה.
פרול: הכרח שטבוע בטבע – לא כמו גורל – למשל – מבנה מוח מיוחד שמתאים לחיים פילוסופיים ולא לחיי זוגיות – אלא שעל פי הדאס מאן – כולם מתאימים לחיים זוגיים, כולם ראויים לחיים זוגיים ולכולם מגיע חיים זוגיים וזוגיות מתאימה לכולם. אז אני אומר לך – לא לך. אתה תרים רומנים עד לב השמיים – אבל אין לך מה לחפש בזוגיות כיוון שזה – ושוב על פי שפינוזה – מנוגד להכרח טבעך.
אני: אז זה חזק מאוד – הרווקות שלי – מובנית בטבע ממש, הכרח
פרול: ומה עושים מול הכרח ?
אני: מה נשאר לעשות – להכיר בו, לבחור בו – או – בטיפשות ממש, להמשיך להתווכח איתו ולהתנגד לו.
פרול: זה יפה – מכאן – אם יש כאן הכרח, נפתח משהו – אתה אומר לבחור בו, להכיר בו – אלה כמו תמונות יפות על הקיר. כמו תקבל את המחלה שלך. אז אני אומר הרבה יותר מזה – תעבוד עם ההכרח הזה, יותר מזה – תמנף אותו.
אני: וכך נולד מרחב חדש להתבונן דרכו על רווקות
אני: במרחב החדש הזה – אני יוצר – יש שני מודלים קיומיים ושניהם לגיטימיים ויותר מזה בעלי עוצמה – מודל החיים המשותפים ומודל החיים העצמאיים
עוצמת הרווקות
פרול: אז אם כך – אפשר להתחיל לדבררר על “עוצמת הרווקות” מוזר ככל שישמע. העוצמה של המודל השני.
פרול: עוצמת הרווקות – רווקות עומדת במקור של עוצמה – היתכן ? יתכן
תראה רק
י ם של זמן שזה המצרך הכי יקר וחשוב בחיים
בחירה חופשית בכל סגנון חיים שתבחר
בחירה חופשית במגורים
פיתוח אישי לכל מקום שתבחר
שקט , גם פיזי וגם נפשי מחרדות ורגשות שקשורים למשברי זוגיות וקיום משותף עם בן / בת זוג
פנאי מנטלי עצום שמאפשר לימודים והתפתחות אישית עצומה – תארים שלמים שאתה יכול לעשות
רמה כלכלית טובה
ובפרספקטיבה שלך – כל החיים יכולים לעבור להיות בשירות הגות לימוד ויישום הפרקטיקות שלהם עד כדי רביעי בערב, פאב, מגפיים, הארלי
ועוד לא התעמקתי…
פרול: ולסיום – ה”מטפלת” שדיברת עליה נעלמת – הנה החדשות – אתה לא צריך לצאת יותר לשום דייט
אני: כן אבל יחסי מין למשל…
פרול: בינתיים אתה 35 שנה ללא מין. ואתה הולך להיות עוד 35 שנה ללא מין – אז מה השתנה בעצם ?
פרול: כלומר – אתה כבר בלי מין, כלומר עם קשת הפתרונות שלך להגיע ליחסי מין, אתה עוד מעט מסיים את חייך ובתקווה שבצורה נאותה ונורמלית ולא חלילה מחר בפיגוע או תאונת דרכים וכדומה – מי יודע ? עוד מעט מסיים את חייך ללא מין ואתה שואל מה עם מין ? מה התשובה שלי ? “אין מין” – רק לא במובן הפשוט שאתה חושב עליו.
פרול: מה עם מין ? אתה כבר בלי מין – ולא דיברנו על הנושא הזה בכלל ומה אפשרי שם – ואני לא מכוון לזנות. זה דיון עצום נוסף על זכותך האוניברסאלית למיניות בכלל.
פרול: לא בשיחה הזו אבל אנחנו הולכים לשחוט את הפרה הקדושה שמין מתמשך הולם ומהנה = זוגיות.
פרול: כלומר – הקשר הבלתי מעורער והבלתי נתיק של מין לרעיון הזוגי, שמתנה מין ברעיון הזוגי ושאף מתנה את הרעיון הזוגי במין…
אני: “עוצמת הרווקות” – איזה מושג – כלומר הוא גם מעודד כי הולך הרבה מעבר ל “קבלת הרווקות” ואפילו “תחבק את הרווקות שלך” או ” תגדיל את המעגל החברתי” – לא, הרעיון הזה הולך וקושר את הרווקות להיותה מקור לעוצמה ומכאן זה עידוד – עצום.
אני: מודל אחר – לא גורל אכזר – הטבע השפינוזי שייך אותך ל BUNDLE של חיים עצמאיים והדאס מאן ?רואה בך מסכן…
העיסקה הקיומית – SINGLE מול FAMILY MAN
פרול: תחשוב – שבאיזה מעמד דמיוני כלשהו – לפני שיגורך לעולם, היה בא איזה פלאי ואומר – אוקי מר ? חי, או איך שלא יקראו לך שם… – אתה רק צריך לחתום על החבילה שאתה בוחר – אז הנה החבילות – יש את חבילת ה SINGLE ויש את חבילת ה FAMILY MAN – עכשיו אנחנו שמנו כאן רק את התועלות של המודל, לא את המחירים שלו
חבילת חיים עצמאיים י ם של זמן שזה המצרך הכי יקר וחשוב בחיים בחירה חופשית בכל סגנון חיים שתבחר בחירה חופשית במגורים פיתוח אישי לכל מקום שתבחר שקט , גם פיזי וגם נפשי מחרדות ורגשות שקשורים למשברי זוגיות וקיום משותף עם אישה פנאי מנטלי עצום שמאפשר לימודים והתפתחות אישית עצומה – תארים שלמים שאתה יכול לעשות רמה כלכלית טובה ופהפרספקטיבה שלך – כל החיים יכולים לעבור להיות בשירות הגות לימוד ויישום הפרקטיקות שלהם עד כדי רביעי בערב, פאב, מגפיים, הארלי תחווה בדידות לפעמים, לא אם תבצע מסע רוחני בים הזמן שיש לך תצטרך למצוא פתרון לחיי מין. ובחגים אתה בורח לחול
חבילת FAMILY MAN
תמיכה ושותפות: שיתוף חיים עם בן/בת זוג, בניית משפחה והולדת ילדים, המעניקים חום וביטחון רגשי.
יתרונות בריאותיים: מחקרים מצביעים על כך שנישואים עשויים לתרום לחיים ארוכים ובריאים יותר, במיוחד בגילאים מאוחרים.
יציבות כלכלית: קיימות הטבות כלכליות ומשפטיות רבות לזוגות נשואים.
הבדלים מגדריים: יש הטוענים כי נישואים נוטים להטיב יותר עם גברים, בעוד נשים רווקות עשויות ליהנות יותר משעות פנאי וחופש.
איזה BUNDLE באמת היית בוחר ?
אני: הבעיה היא לא בתוכן הבחירה,
פרול: הבעיה היא באוטומטיות של הבחירה – ולמעשה – אין בחירה
אני: גם אם לא בדיוק בחרתי ברווקות – אך כן בחרתי בהכרח – ויותר מבחרתי – התחלתי לעבוד עם ההכרח. זה לא נחמד לשמוע את כולם במסדרון שנה טובה שנה טובה ואתה חושב על הכרטיס טיסה שיש לך בכיס והאופנוע תיור שמחכה לך בברצלונה ?
פרול: לסיכום – מעולם לא בחרנו ברווקות, אך אפשרי לבחור ברווקות, מתי ? בכל זמן.
פרול: אז בהינתן כל זה – החבר ה”משיחי” שלך, נקלע לתוך אותו הכרח – כל התמונה הזו שלו אינה גורל, היא חלק ממבנה הטבע השפינוזי –
פרול: אין קיום לעולם, בלי חברך המשיחי הנגר שחי ביישוב ההוא , שכן היעדר ההכרח הוא סתירה לקיומו…
פרול: כזה הכרח – אני אעמיק עוד יותר – הוא לא נרכש או התעורר – ההכרח נולד ולכן העתיד שהוא תולדה של ההכרח היה כ ב ר שם. א ת ה נולדת אל תוך ההכרח הזה, מתוקף זה שזה חלק מהטבע, א ת ה נולדת כפילוסוף רווק בן 55 והחבר שלך חן נולד נגר ביד הארבעה – פיזיקת מנגנון הזרימה של הנהר בהכרח תוביל אותכם לחיים כאלה – ואם לא אל המיצג בדיוק – אל עוד וריאנט של אותו מודל. של המודל העקרוני. אז בוריאנט אחר הוא היה חשמלאי ביד החמישה ואתה היית חוקר היסטוריה.
אני: זה מאוד משחרר, ואתה יודע מה אני חווה – כל הביקורת שלי אליו – וגם שאלה חסרת מענה ברמת חיים מה קרה לו – נעלמו. גם הביקורת וגם השאלה ולמעשה אפילו – חזרה האהבה שלי אליו
פרול: ועם זה, עם ביקורת שנעלמה ואהבה שחזרה – כן הולכים למכולת. מגיסטר שוקרון – ממש נגענו בשמים היום ובמהות קיומו של האדם בתוך הטבע השפינוזי – איזה פרק נהדר.
