עץ התאנים, ואתה

הַשֵּׁם שֶׁלְּךָ מִתְעוֹפֵף בָּאֲוִיר,

כְּמוֹ זְבוּב מְזַגְזֵג מֵעַל גְּוִיָּה 

תֵּן לִי לְהִכָּנֵס תַּחַת עוֹרְךָ

 כְּדֵי שֶׁאוּלַי שׁוּב אַרְגִּישׁ אֲמִתִּית

הַכְּתִיבָה שֶׁלִּי הִגִּיעָה לָרָמָה הֲכִי נְמוּכָה 

הַמִּלִּים הַנִּקְרָעוֹת כְּרוּכוֹת רַק בְּךָ 

אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לָקוּם מֵהַסַּפָּה,

כִּי הָרִצְפָּה לֹא הִשְׁתַּתְּקָה 

כָּל יוֹם הָרוּח יוֹתֵר חֲזָקָה 

וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת עַצְמִי מִשְׁתַּנָּה 

הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ בֵּמְרִיבָה 

אֲנִי לֹא רוֹאָה אֶת הַנֵּר בִּקְצֵה הַמְּגִרָה 

מְנַסָּה לִשְׁכֹּח אֶת עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה יְמֵי הַנֶּחָמָה

 שֶׁבִּלִּינוּ 

תַּחַת עֵץ הַתְּאֵנִים 

בַּפִּנָּה הֲכִי רְחוֹקָה 

תֵּן לִי זֶרַע,

אַצְמִיח לְךָ גִּנָּה

זֶה לֹא שֶׁהֶעֱלִים נָבְלוּ,

הַפְּרָחִים עוֹד לֹא צָמְחוּ

בָּאֲדָנִית שֶׁשָּׁבַרְתִּי לְךָ 

תְּאַבֵּד בִּשְׂדֵה הַצְּמָחִים 

הַנִּבְנָה 

וְאוּלַי שׁוּב תָּבִין 

מִי זוֹ אֲנִי 

וּמִי זֶה אַתָּה.