“וְכֹל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת…”
מִמָּתַי יֵשׁ לִבְנֵי אָדָם כָּאֵלֶּה יְכוֹלוֹת?
קוֹלוֹת – שׁוֹמְעִים,
מַרְאוֹת – רוֹאִים.
זֶה קוֹרֶה – בִּגְלַל מִגְבְּלוֹת הַחוּשִׁים,
אַךְ זֶה הִשְׁתַּנָּה – בָּרֶגַע שֶׁכֻּלָּנוּ הָיִינוּ קְדוֹשִׁים.
.
הַיּוֹם יִקְרְאוּ לְזֶה תְּפִיסָה עַל-חוּשִׁית,
זֶה יִשָּׁמַע מִיסְטִי – כְּמוֹ אֵיזוֹ עַיִן שְׁלִישִׁית.
אַךְ זוֹ יְכֹלֶת מַמָּשִׁית,
פִּסְגַּת הַיְּכֹלֶת הָאֱנוֹשִׁית.
.
הִתְרַגַּלְנוּ לַמְּצִיאוּת הַמֻּגְבֶּלֶת,
וְלָכֵן הַתּוֹצָאָה הַזּוֹ כֹּל כָּךְ מְבַלְבֶּלֶת.
בִּתְפִיסָה מֻגְבֶּלֶת חוּשִׁים,
כֹּל מִי שֶׁאֵין לָהֶם אוֹזְנַיִים – חֵרְשִׁים.
.
אַךְ מָה אִם יֵשׁ יְכֹלֶת לְתַקְשֵׁר דֶּרֶךְ הַנְּשָׁמָה?
מָה אִם הַחוּשִׁים – הֵם צִמְצוּם שֶׁנּוֹצַר בִּגְלַל הַזֻּהֲמָה?
מָה אִם הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת מֵעֵבֶר לָעוֹלָם – בְּלִי עֵינַיִם?
מָה אִם אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ מַשְׁמָעוּת – גַּם בְּלִי אוֹזְנַיִים?
.
מָה אִם לְרֶגַע יֻסְּרוּ מֵאִתָּנוּ הַמִּגְבָּלוֹת,
וְאָז גַּם אֲנַחְנוּ נוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַקּוֹלוֹת.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁאָדָם כָּךְ רוֹאֶה אֶת הָאֱמֶת,
זֶה רַק שֶׁהוּא נִפְרָד מֵהַגּוּף – וּמֵת.
.
אַךְ יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת נוֹסֶפֶת – נְבוּאָה,
לִרְאוֹת דֶּרֶךְ הַנְּשָׁמָה אֶת הַבְּרִיאָה.
וְאָנוּ – עַם שָׁלֵם שֶׁל נְבִיאִים,
בְּמַעֲמַד הַר סִינַי – רָאִינוּ מֵעַל שִׁבְעַת רְקִיעִים.
רָאִינוּ אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ,
וְהִגַּעְנוּ לְסַף מִיתָה.
קִבַּלְנוּ אֶת הַתַּפְקִיד – לְהוֹבִיל אֶת הָאֱנוֹשׁוּת לְתַכְלִיתָהּ,
וְאָנוּ כְּבָר בְּאַחֲרִיתָהּ.
.
אַךְ אִם אָנוּ עַם שֶׁל נְבִיאִים,
מַדּוּעַ עַכְשָׁו אָנוּ לֹא כְּבָר מִתְנַבְּאִים?
כִּי נֻתַּק צִנּוֹר הַנְּבוּאָה,
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – הָיָה הַחִבּוּר לִמְצִיאוּת עֶלְיוֹנָה.
אַךְ הוּא שׁוּב יִבָּנֶה בְּקָרוֹב,
וְיִהְיוּ עוֹד נְבִיאִים לָרֹב.
.
הַנְּבוּאָה דּוֹרֶשֶׁת הֲכָנָה,
כִּי בִּלְעָדֶיהָ – לְקַבֵּל אוֹתָהּ זֶה סַכָּנָה.
זֶה כְּמוֹ הַחַשְׁמַל בְּבֵיתֵנוּ,
בְּעוֹצְמָהּ גְּדוֹלָה מִדַּי – מִכְּפִי יְכֹלֶת הֲכָלָתֵנוּ,
זֶה פָּשׁוּט יַהֲרֹס אֶת כְּלַל הַמַּכְשִׁירִים בְּדִירָתֵנוּ.
וְלָכֵן צָרִיךְ לְהָכִין כֵּלִים,
לְקַבָּלַת הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים.
כְּדֵי שֶׁנּוּכַל אֵנֶרְגִּיָּה עוֹצְמָתִית לָשֵׂאת,
אָנוּ צְרִיכִים אֶת הַעוֹצְמָהּ שֶׁלָּהּ לְוַסֵּת.
לְהָסִיר חֲלָקִים – שֶׁיְּכוֹלִים לִגְרֹם לְקֶצֶר בַּמַּעֲרֶכֶת,
וְזוֹ לְעִתִּים עֲבוֹדָה אִישִׁית מְפָרֶכֶת.
.
וְזוֹהִי מְשִׂימַת חַיֵּינוּ,
לְהַגִּיעַ לְמַצָּב – שֶׁבּוֹ נוּכַל לְתַקְשֵׁר עִם בּוֹרְאֵנוּ.
בְּקָרוֹב נַגִּיעַ לִגְאֻלָּתֵנוּ,
יִבָּנֶה בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ,
וְנַחֲזֹר שׁוּב – לִנְבוּאָתֵנוּ.
