שביעי באוקטובר – שיר זיכרון והתעוררות

שֶׁבַע בַּבֹּקֶר, שַׁבֶּת שֶׁל שֶׁקֶט נִפְרָשׂ,
וּפִתְאֹם – קוֹלוֹת שֶׁל אֵשׁ וּפֶרֶץ זַעַם.
הַשַּׁמַּיִם כָּהוּ, הַצִּפֳּרִים נֶאֱלְמוּ,
וּבַשְּׁדוֹת – לֹא תִּינוֹק וְלֹא אֵם קוֹרֵאת בְּשֵׁם.

שַׁעַר הַנֶּגֶב נִפְתַּח לַגֵּיהִנּוֹם,
וּמִן הַשַּׁחַר פָּרְצוּ שְׁפָלִים כַּאֲרִי בַּלֵּיל.
אֲנָשִׁים נִשְׁחֲטוּ בְּמוֹעֵד וְאֵין מַצִּיל,
וְשֶׁמֶשׁ הַשַּׁבָּת נִצְבְּעָה בְּדַם תְּמִימִים.

קוֹלוֹת הַמַּקְלֵעַ בָּעוּ תַּחֲרוּשׁ לֵב,
כְּלִי נֶגֶן נֶהְפַּךְ לְמוֹקֵד דְּמָעוֹת.
וְאֵין בַּלֵּב מָקוֹם לְהָבִין אוֹ לְחַלֵּם,
רַק תְּהוֹם מִבִּין חוּרְבוֹת וּתְפִלּוֹת.

וּמִתּוֹךְ הָאֵפֶר – עַם מִתְעַרֵּר,
מִקְלוֹת נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִשָּׁכֵחַ.
הַדָּם שֶׁזָּעַק בַּחָצֵר וּבַשַּׁעַר,
נִהְפַּךְ לִנְשָׁמָה שֶׁתוֹבַע תִּקְוָה.

כִּי בְּתוֹךְ כָּל חֻרְבָּן, יֵשׁ נִיצוֹץ בּוֹעֵר,
שֶׁאֵין יָכוֹל הַחֹשֶׁךְ לְכַסּוֹתוֹ לָנֶצַח.
וּמֵעַל הַכְּאֵב, מִתְרוֹמֵם דּוֹר עָנָו,
שֶׁבְּעֵינָיו מַבְטִיחַ – לֹא עוֹד.