סודיות זה בלעדיות
מהדברים שמגיעים בך לדרגה הכי גבוהה ביחס עם האל והאנשים זה סודיות, שיהיה לך סוד עם האל שאף אחד מכיר אותו ובזה אתה תהיה “בעל סוד” עם האל שכל שאתה מתקדם
בסוג מעשה זה בתפילות, ברכות ודיבור בינך לבין האל אתה שם לב שאתה הופך מאיש שהכי טועה לבעל מצוות ובעל ערך עם האל וכן בהמשך ביחס עם האנשים שהם מתחילים להרגיש אותך שקט ובעל שלווה שלא אוהב שיראו אותך או ידברו בטוב עליך אפילו אם אתה לבד עם איש אחד, לדרגה זאת אנחנו קוראים “בעל סוד”.
אנשים שלהפך ,הם כל הזמן מדברים על עצמם ולא אוהבים שאחרים יתנגדו איתם אפילו אם הם בעלי ידע וניסיון יותר מהם, והם לא מתקנים את עצמם בעצה מהאחרים וסוג זה לא נהיים מוצלחים בחייהם והם נעקצים מאותו חור כל פעם שיש להם עקשנות לא יעילה שמונעת מהם להתקדם או להיות בעלי למידה מניסיון וטעויות.
איך אפשר להיות בעל סוד עם האל בתדירות הכי מהירה שיש?, עלינו כהתחלה לבדוק את
הכוונה שלנו ברצוננו להיות בעלי ערך והולכים על השביל הישר בחיים, כי יש שני פירושים ללכת על השביל הישר, בחיים האלו, כאשר נהיה לבד במיוחד, כאשר האנשים לא רואים אותך וכאשר אין השגחה עליך מבעל הבית בעבודה או איש הדת שאתה תלמידו ומתפלל במוסד שלו, כאשר אתה לבד רק אתה והאל ורק שהאל רואה אותך. תקופה זאת היא הכי קשה להחזיק מעמד ללא טעויות, דווקא לצעירים וילדים, הם דואגים להיות הכי ישרים מול ההורים והחברים ואת האנשים במעגל החברתי שלהם, אבל כאשר הם לבד הם טועים, טעות שהורסת את כל מה שהוא טוב בספר המעשים, כאשר המלאך רושם לך טעות זאת בכל הטוב שעשית, אנשים שמתפללים בלילה ומברכים בכל עת, הם חוצים את הגבול בחטא כאשר הם לבד, על זה אמר אחד הנביאים: “אנשים שבאים ביום הדין עם
מצוות כמו הר אבל האל הופך כל המצוות האלו לכלום”, שאלו אותו חבריו: “מי הם אלה?”, אמר הנביא: “הם אנשים ממכם, שמתפללים בחושך הלילות ועושים מצוות, אבל כאשר הם לבד הם טועים ועושים חטאים”, לזה אנחנו קוראים “חטאי בדידות”. והם חטאים הכי מסוכנים שיש, הם המבחן האמתי לכולנו, דווקא לרווקים ולמי שחסר להם משהו בחיים אלו, הם לא מחזיקים מעמד בלהישאר ללכת ישר על השביל זה שהחיים שלנו. והשביל השני זה ביום הדין, שאורכו 50 אלף שנה של שפיטה וסגירת חשבונות, ועל שביל זה לא ממשיכים ללכת ולא מצליחים להגיע לגן עדן שהיא בשמיים ונופלים באש שהיא באדמה כמו שהסביר לנו אחד הנביאים האחרונים שנשלחו לבני אדם. שביל זה שמתחתו יש את גיהינום והוא מתחיל מירושלים בבית המקדש והוא חד כמו חרב
ויש מסביבו ווים שהם פוצעים כל מי שלא היה ישר בחיים עד שבסופו של דבר או שמגיעים לגן עדן או שנופלים באש. ועלינו כבוחרים בדרך האמונה לחשב כל מעשה שעשינו כדי שיהיה ההוכחה שלנו ביום הדין בבית משפט של האל ההוגן, ועלנו להתרחק מחטאי בדידות כל שאפשר כי זה מה שלא עשה לו הרבה אנשים חשבון, והם טוענים שאפשר לעשות מצוות-לדעתם לפחות, לכמה זמן קדימה, אבל מי שטועה בבדידות אין לו הטבה זאת ממלך המלאכים בעל ההחלטה הסופית.
סוג אחר שהם באים ביום הדין חסרי פרוטה שאין להם מעשים טובים או שהאל הורס להם כל הטוב שעשו בחיים, הם מי שהרגו או גנבו או שקיללו את האחרים, אלה שלא נתנו זכויות לאנשים, וזכות זאת אם לא הסכים מי שנלקחה ממנו ולא סלח לך אין לסלוח לך אלא
בייסורים בגיהינום עד שתתנקה ותהיה בלי חטא זה.
ואת הבלעדיות לבעלי סודיות עם האל, אנחנו רואים יותר ונהיים בטוחים מדבר זה ביום הדין, יום זה שלא נאבד שום מעשה טוב שעשית אפילו בנתינת תמרים ספורים וזה הכי מעט שאנחנו יכולים לתת אבל זה נחשב כמעשה עצם אצל האל העצום והוא נותן לך הטבת בעל טובה ביום שלא מצליח לעבור לגן עדן אלא מי שעשה טוב.
אמרו: “שקל יותר ממאה אלף”, משפט זה שאומר לנו שמי שהיה לו שקל או שניים ונתן לאיש עני שקל אחד מהם, זה יותר טוב ממי שיש לו מיליונים ונתן מאה אלף מהכסף שלו, וזה שלא נהיה חסר מהמיליונים כמו שהיה חסר משני השקלים כי זה חצי ממה שיש. ואמר אחד הנביאים על החבאת צדקה זאת, שהאחד ממנו מסתיר מה שנותן ביד ימין שלא
תראה אותו יד שמאל, וביום הדין שהוא יום ההוכחה ,אברי הגוף מדברים ואומרים מה היית עושה בדיוק כמו בן אנוש שמדבר, ומי שהאבר שלו דיבר ביום הדין הוא שואל אותו: “איך דיברת?”, ואז הוא אומר: “נתן לי לדבר מי שנתן לכל דבר לדבר”. זאת הסודיות עם האל יחס ששווה הרבה יחסים עם אחרים שאין כמוהו בכל זמן ובכל מקום, זה השמירה על הדת בבדידות וזה המעשה של המעשים.
