מה רע בלהיות בדיוק כמו שאני?
ילדה שחיה לה ביקום דמיוני.
לגלות מי את זה קשה,לאהוב למחרת סיוט.
לנסות לעזור לכל מי שירצה על מנת שיהיה מבסוט.
עוד יום בתור נערה מתבגרת,כמובן שיש הרבה דעות.
איך לחיות,מה להרגיש ובכנות פשוט להזות.
אני קמה בבוקר ואומרת מה אעשה עם אותם בחירות.
אם מה שאעשה יפגע באדם,איך אוכל לחיות?
אני נזכרת בעצמי פעם בוכה,מתגוננת,מבקשת מחילה.
להזכר בזה היום עוד עושה לי בחילה.
מה אהיה כשאגדל מודל לחיקוי או זכות לשמיים?
מעניין איך אנשים רואים אותי תמיד, האם בנחל שוב יזרמו המים?
אני בכלל הטיפוס המאמין או התוהה בשתיקות?
או אוליי האדם החייכני אל צד האדם הממשיך לקוות.
המילה שמחה בשמי משהו מאפיין או משהו מכתיב?
בעתיד אבין אם הדמעות אמורות לנחם או רק להרטיב.
אבל חלילה מה פתאום לבכות זה לא טוב.
ישר אנשים מרשים לעצמם לחשוב.
לחפש אושר זה פשוט להיות טיפש.
ובואו בסופו של יום,כולנו חולי נפש.
