” איזה יופי שבאת לבקר אותנו” הוא שומע את אימא שלו אומרת לו בהיכנסה לסלון כולה זוהרת ונינוחה.
“להכין לך משהו לאכול, לשתות ?”
“לא ,קפצתי לדבר אתכם על משהו מאוד חשוב לי, אין לי הרבה זמן, אני לא יודע בדיוק איך לומר לכם את זה אבל אולי פשוט אגיד את זה וזהו אז..”
“נשאר לנו הרבה אוכל מאתמול, אולי בכול זאת ?”
“ממש לא, אני חושב שאתם צריכים לדעת”
ולמה שוב אתה לבוש כך זרוק, אתה יודע שאני לא אוהבת את זה , יכולת לפחות לנסות ולהתלבש אחרת בשבילי !”
הוא זינק מתוך הספה לכיוון חדר האמבטיה, טרק את הדלת התיישב על האסלה מנסה להסדיר את הנשימה
לא יודע למה, למה הוא עדיין מנסה להמשיך ולהיות “מתורבת” מולם
למה הוא עדיין משחק לפי כללי ההתנהגות שחינכו אותו עליהם, הוא מביט במראה נדמה היה לו שהוא רואה את השתקפות הדמעה הוא קירב את פניו זאת הייתה הדמעה בכל עוצמתה ובכל אדרה –
הוא ניסה להרגיע את עצמו לטשטש את עקבותיה, הוא השתעל והשתעל מנסה “לפצוע” את הגוש שבגרון מנסה לירוק אותו -בחדר האמבטיה מול המראה הוא ניסה למצוא בתוכו תחושת חוזק וכוח.
יהיה נמשך…
