ברוך נולד בברית המועצות וגדל בישראל , חופשי מערכים וסדרי עדיפויות הסובייטיים. לכן במטענו התרבותי היה חסר הרגל קריאה. מפעם לפעם הוא היה נזכר בשורשיו האוקראינים ובצער רב מתוודה בפניי כמה מעט הוא מכיר את הספרות הרוסית.
יום אחד, בהתקף ייסורי מצפון חסר תקדים, רגליו הובילו אותו לחנות “סטימצקי” היישר אל המדף של “קלאסיקה רוסית”. יצירות דגולות בעטיפות יוקרתיות מאובקות משכו תשומת הלב בעיקר של עכבישים. מבטו של ברוך נפל על כרך צנוע “נשמות מתות” של גוגול. ברוך חייך. הוא למד לקבל החלטות מהירות עוד מתקופת הצבא. הוא נפרד מ-85 שח וטס מאושר לרכב. המוכרת עמדה המומה עוד זמן רב. אני יכולה להבין אותה – לקנות במחיר מלא! ספר של גוגול!! מתורגם לעברית!!!!!
ברוך חזר עם הספר הביתה, הסיר בעדינות את קורי העכביש מהכריכה העבה , התיישב בנוח במיטה, הרכיב משקפיים והספיק לקרוא שלושה עמודים עד… שפיהוק ענק קטע את העיסוק היוצא דופן שלו. ברוך התגאה בעצמו והעריך את עבודתו הנפלאה של המתורגמן. הוא הניח את הספר במקום הכי פופולרי לקריאת ספרים – השידה ליד המיטה (הרימו יד מי שחשב – שירותים) ונרדם.
ולמחרת… בעצם… לא היה למחרת. הסימניה הצבעונית נתקעה לנצח בעמוד השלישי וכעבור חודש הספר נדד בשקט לארון הספרים.
ובכל זאת, יש משהו שמשמח אותי בסיפור הזה. איזה מזל שברוך לא קנה ספר שני ב-50% הנחה, נגיד “ערבי הכפר ליד דיקנקה “.
