תסכימו איתי, לא קל להיות גבר. אתה מלא בשערות, קוצים ושרירים. הראש שלך תקוע בין שערי כדורגל או שקוע במחשבות על נשים עירומות ובמקרים חמורים גם וגם. ובנוסף לכך, משהו תמיד משתלשל בין הרגליים…
אבל גבר חולה בשפעת זה אתגר לבעלי מערכת העצבים מחושלת במיוחד. קשה לדמיין (אולי גם לא הכרחי ) מה עבר על נגיף שהצליח לחדור דרך כל השיער, הקוצים והשרירים האלה. יחד עם זאת, התוצאה די ברורה – אורגניזם גדול ופרוותי אחד (כלומר גבר) נלחם על חייו.
נקח לדוגמה את בעלי. למרות שברוך לא מי יודע מה שעיר ושרירי, הוא עדיין גבר ויש לו את כל הסממנים המאפיינים את הגבר החולה.
ובכן, מד חום בבית השחי מראה 37.4. ברוך שוכב במיטה בכובע צמר, לא מגולח, עם מבט מנותק, המזגן עובד על מקסימום, חדר שינה הפך לסאונה פינית. הוא מתכתב בוואטסאפ עם עמיתיו לעבודה, מספר כמה רע לו.
שותה כל היום תה קמומיל עם דבש, אוכל במיטה על מגש מתקפל (הרי אין סיכוי שיגיע למטבח). מדי פעם מזדחל לסלון (כדי להדביק את מי שעדיין לא נדבק), משחק באיזה משחק יריות בפלייסטיישן ואז גורר את עצמו למיטה, נפרד מכולם, כותב טיוטת צוואה.
הילדים לפני שיוצאים בבוקר לבית הספר : “אבא, תהיה בריא”.
הוא עם הבעה טרגית על פניו: “תודה, יקרים שלי, אני אשתדל…”
ביום השלישי מתחילת מחלתו חמותי מגיעה. עם עיניים מלאות חמלה היא נכנסת לחדר השינה שלנו ושואלת או יותר נכון פועה: “בני, תגיד לי, מה שלומך? הבאתי לך מרק עוף, תשתה חמודי” וסוגרת את הדלת.
כעבור חצי שעה, בתחושת ניצחון מדווחת לי: “הוא ביקש כוס נוספת, תודה לאל, הילד מתאושש!”
