“אַתֶּם דּוֹר שֶׁל מְפֻנָּקִים,
קְצָת קָשֶׁה – וְאַתֶּם נִשְׁבָּרִים לְחֶלְקִיקֵי חֶלְקִיקִים.
אֲנַחְנוּ מֵהַקְּשָׁיִים הָיִינוּ נִבְנִים,
לִגְבָרִים יוֹתֵר חֲזָקִים.
אַתֶּם הִתְרַגַּלְתֶּם לַמְּצִיאוּת שֶׁבָּהּ הַכֹּל נוֹחַ,
וְאָז שֶׁקָּשֶׁה אַתֶּם רַק רוֹצִים לִבְרֹחַ.
לֹא לְמַדְתֶּם בֶּאֱמֶת לְהִלָּחֵם,
רַק כִּי זוֹ הָאֶפְשָׁרוּת הַיְּחִידָה שֶׁנּוֹתְרָה לָכֶם.
אַתֶּם צְרִיכִים לְהִתְחַשֵּׁל,
וּלְהָבִין שֶׁלִּפְעָמִים צָרִיךְ לְהִכָּשֵׁל.
אֲבָל לֹא נִשְׁבָּרִים מִזֶּה – נִבְנִים מִזֶּה,
אֵלֶּה הַחֻקִּים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה.”
.
בַּדּוֹר שֶׁלָּכֶם הָיוּ יוֹתֵר אֲדִישִׁים,
בְּדוֹרֵנוּ אֶת הַכְּאֵב יוֹתֵר מַרְגִּישִׁים,
וְלָכֵן זֶה הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לְיוֹתֵר רְגִישִׁים.
אָנוּ לֹא פָּחוֹת גְּבָרִים,
גַּם אִם יֵשׁ לָנוּ יוֹתֵר שְׁבָרִים.
מַעֲרֶכֶת הָעֲצַבִּים הָרִגְשִׁית שֶׁלָּנוּ יוֹתֵר מְפֻתַּחַת,
אַךְ מְחִיר גָּבוֹהַּ עַל כָּךְ הִיא לוֹקַחַת,
עַד שֶׁהַתּוֹדָעָה לִפְעָמִים בּוֹרַחַת.
אוּלַי אָנוּ מִתְמוֹדֶדִים עִם פָּחוֹת קְשָׁיִים בָּרָמָה הָאוֹבְּיֶקְטִיבִית,
אֲבָל חוֹוִים יוֹתֵר קְשָׁיִים בָּרָמָה הַסּוּבְּיֶקְטִיבִית.
אַתֶּם קַרָאתֶם גַּבְרִיּוּת – לְלֹא לְהַרְגִּישׁ,
אֲנַחְנוּ הִפְסַקְנוּ אֶת הַפֶּצַע לְהַכְחִישׁ.
.
וְאוּלַי לְכֹּל דּוֹר יֵשׁ אֶת הַיְּכוֹלוֹת שֶׁלּוֹ,
וְלָכֵן הָאֶתְגָּרִים מֻתְאָמִים עֲבוּרוֹ?
וְאוּלַי לֹא מַסְפִּיק לִהְיוֹת אָדִישׁ אוֹ רָגִישׁ,
אֶלָּא צָרִיךְ לִלְמֹד לִהְיוֹת גָּמִישׁ.
כִּי תָּמִיד יִהְיוּ אֶתְגָּרִים חֲדָשִׁים,
וּבְאֹפֶן שׁוֹנֶה נֻגְדַּר – כַּחֲזָקִים אוֹ חַלָּשִׁים.
