יללות החתול הבריחו את כל הציפורים מהעץ, אביהוא הביט בהן מרחפות הלאה בלהקה, דני נאבק בחתול בעודו מנסה להכניס אותו למושב האחורי מבלי שיברח החוצה.
“דני, אתה צריך עזרה?” קרא אביהוא והחיש את צעדיו אל עבר הרכב הדהוי.
“כן, תחזיק את הדלת וברגע שאני זורק אותו פנימה תסגור אותה מהר, אבל לא חזק מדי, למקרה שהוא יצליח להשחיל כף החוצה.”
אביהוא הנהן וסבב את הרכב מצידו השני כדי לעמוד קצת מאחורי דני, ידית הדלת אחוזה היטב בידו. דני כופף את ברכיו ואחז את החתול מול פניו. החתול, שגבו היה מופנה אל דני, חש בזריקה הממשמשת ובאה ופיתל את גופו אנה ואנה אך ללא הועיל, דני זרק אותו בתנועה חדה אל עבר המושב המרוחק וזעק “עכשיו!” בעודו קופץ לאחור. לחתול נדרשה מאית שניה להתייצב על רגליו, הוא זינק כחץ מקשת אל הדלת הארורה, אבל אביהוא היה נחוש שלא לפשל, הדלת נסגרה מול פניו של החתול שרק ילל במרמור בעודו משתבלל על המושב. דני הושיט את ידו אל אביהוא, שהשיב בספק כיף ספק לחיצת יד ידידותית.
“אז מה, אתה כבר מחזיר את החתול?” שאל אביהוא.
“אתה לא תאמין מה הוא עשה לי בחדר,” קרא דני בגבות מכווצות, “בבוקר, לפני שהלכתי לעבודה, הכנתי לו סיר חול, אמנם לא אחד יוקרתי, אבל סיר חול, כי אתה יודע איך זה אצל חתולים.”
אביהוא חיכה שימשיך, אבל דני רק הביט בו בשאלה. “כמובן שאני יודע, הם מכסים את הצרכים שלהם, לא?”
“בדיוק.” אמר דני בהחלטיות, אביהוא תהה אם דני באמת חשב שזה מידע מסווג או לא מוכר. דני מצידו המשיך לדבר בלהט הולך וגובר.
“לפחות כך חשבתי ברוב תמימותי, אבל החתול הפושע הזה עשה את הצרכים שלו בארון הבגדים! היית מאמין? לעשות צרכים במקום שבו אתה ישן? אולי כשאתה ממש שיכור או משהו, אבל הוא לא שיכור בכלל, הוא סתם חתול טיפש!”
כל שאביהוא יכל לעשות הוא להנהן בהשתתפות, אך הוא לא יכל שלא לשמוח בסתר ליבו על כך שהחתול עוזב. זה לא שלא אהב חתולים, הוא העדיף אותם על פני כלבים גדולים ומאיימים או קטנים וטפשים (כך נראו רוב הכלבים בעיניו, תמיד אחת משתי הקטגוריות האלו), אבל חתול לא מחונך בבית הוא תמיד מתכון לאסון.
“אז אתה נוסע להחזיר אותו לדירה בעיר?”
“כן.”
“ואתה מתכוון להתעכב שם?”
דני גירד במצחו, “לא יותר מדי, אני אמור לחזור לכאן הערב.”
אביהוא טלטל את ראשו בהבנה, “טוב, שתהיה נסיעה נעימה, נתראה בערב.”
“להתראות.” אמר דני ונכנס אל מושב הנהג. למשמע הדלת הנפתחת זקף החתול את ראשו ופקח את עיניו, אך דני היה זריז, ועד שהבחין החתול בהזדמנות היא כבר נעלמה.
אביהוא נופף לדני לשלום בעודו נכנס אל חצר הבית, דני הניע את הרכב ביד אחת ונופף לאביהוא בשניה, הציפורים חזרו אל העץ.
